רלפי 1996-2012

רלפי    1996-2012

שנה שאני מתכנן לשבת ולכתוב על היום הקשה שעבר עלי
שנה של עצב וגעגועים ובכי פנימי יום יומי

נכון, הבלוג הזה נועד בעיקר לתכנים מקצועיים הנוגעים לתחום העיסוק שלי - הפילאטיס
אבל כאחד שעובד עם אנשים יום יום אני יודע שלא הכל שחור ולבן
ושלמרבית האנשים יש "נקודה" אחת עצובה (לפחות אחת...) שהולכת איתם לכל מקום...
כך אני עם הזיכרון של רלפי, הכלב האהוב שלי שהלך לעולמו לפני שנה
כשהוא כמעט בן שש עשרה שנים.

רוצה לספר לכם על היום הזה לפני שנה
ממקום טוב
ממקום של השלמה והרבה אהבה
ממקום של שיחרור וקבלת המציאות כמו שהיא
וכמובן ממקום כואב ודואב ומתאבל.

רלפי החל את הדעיכה שלו כשלושה חודשים קודם
זה החל בקושי פיזי שהתבטא בחולשה גופנית ואיבוד שיווי המשקל
והמשיך בבילבול וחוסר אונים בביצוע פעולות פשוטות לכאורה.
במשך הזמן הזה הייתי מגוייס כולי לצרכיו.
עזרתי לו בכל פעולה. עזרתי לו לקום ולצאת החוצה.
עזרתי לו לאכול. ריפדתי אותו בכל האהבה שהיתה בי, וכך גם משפחתי.
כלבים לא מדברים, אבל בשפתו המאוד מיוחדת רלפי הודה לי יום יום
על ההקרבה והנתינה שלי במבטים החמים שלו ובחיכוך מתמיד של פרוותו הרכה בידיי.
ככל שעבר הזמן הבנתי את מה שניסיתי לא להבין במשך שש עשרה שנות חייו...
זה עומד להסתיים.
אנחנו עומדים להיפרד.

אני זוכר את הרגע שבו המחשבה הזו "נחתה" למודעות שלי.
עצרתי את המכונית בצידי הדרך ופרצתי בבכי קורע לב.
בכיתי עליי, בכיתי עליו, בכיתי על "חוסר ההוגנות" שבחייו הקצרים...
ובמשך הזמן הקצר יחסית שבו חיינו זה לצד זה.
המחשבה על הפרידה הצפוייה קרעה את ליבי לשניים...
אבל עם העצב הגדול הרגשתי את כובד האחריות המוטלת עלי,
את המחוייבות הבלתי מתפשרת שהיתה לי לאורך חייו לרווחתו ולשלומו.
רלפי היה הרבה יותר מכלב...
הוא היה בן משפחה לכל דבר,
הוא חלק איתי את רגעיי הקשים ביותר,
תמיד בחום,
תמיד באהבה ובשמחה שכל כך איפיינה אותו,
ועכשיו, ברגעיו הקשים, הייתי לצידו, ביום, בלילה,
הייתי חזק ותומך, מלא אהבה אליו כפי שהיה תמיד אלי.
הייתי שם בשבילו תמיד וידעתי שכך אהיה גם ברגעיו האחרונים.

זה היה יום ראשון בבוקר
נסעתי לסטודיו לשעתיים וחזרתי מיד הביתה לרלפי
בימים האחרונים ישנתי כל לילה לצידו
צמוד אליו על מזרון שהנחתי על הרצפה.
באחד הלילות איתייתוש שלי ישן יחד איתי.
זו היתה הדרך שלנו ללוות אותו ולתת לו הרגשה שהוא לא לבד,
שאנחנו איתו כל הזמן. גם בלילות.
כשחזרתי הביתה פתחתי את כל חלונות הבית
שמתי מוסיקה מרגיעה שאת צליליה אני זוכר מאז ועד היום
נשכבתי ליד רלפי שלי
וכך במשך שעות ארוכות פשוט שכבנו לנו מחובקים ואוהבים
ראשו מונח על כתפי
עיניו החמות מביטות בשלי
עד שבצהריים הגיעה יעלי ועזרה לו להרדם ולשקוע בשנתו האחרונה.

השעות האלו היו מהקסומות ביותר בחיי.
כאילו ששנינו מרחפים לנו אי שם במרומי השמיים
ומבקשים מהיושב במרומים לפתוח לרלפי את הדלת לגן עדן,
לגן העדן של הנפשות הטהורות.

וכך נפרדנו.
בעצב גדול.
בגעגוע.
באהבה שאי אפשר לתאר.
נפרדתי מהנשמה הגדולה ביותר שהרגשתי בעולם הזה מאז שאני מודע לעצמי.

מודה שזה לא מרפה. העצב.
ולמרות שבמהלך השנה שחלפה עסקתי בלא מעט דברים
והיו לי, כמו כולנו, הצלחות וכשלונות
רגעים שמחים יותר, ופחות.
החלל הגדול שרלפי הותיר בליבי אינו מתמלא
והגעגוע גדל מיום ליום.

אני מבקר את רלפי מעת לעת במקום מנוחתו בעין איילה
אבל מודה שאין לי חיבור למקום הזה...
רלפי מונח שם בגופו אך נשמתו נמצאת איתי, בכל מקום, בכל עת.
וכנראה שתמיד יהיה.

אני אוהב אותך ומתגעגע אליך בכל גופי ונשמתי אהוב ליבי.
אתה חסר לי בכל פעולה שאני עושה.
בכל פעם שאני נכנס הביתה.
אתה היית הנשמה התאומה שלי. 

לא שוכח ולא אשכח.

חג סוכות שמח לכולם.

אחרי חופשה של ארבעה ימים עם המשפחה בצימר בעין עירון
חזרתי הערב לעבודה במלוא המרץ.

הבילוי עם המשפחה נחלק תמיד לשניים...
ההנאה הגדולה של להיות יחד, בכל שעות היום,
בכל הרגעים הקטנים והנעימים
ו... העובדה שאין רגע אחד של פנאי אמיתי...
כי ילדים כמו ילדים לא ממש מאפשרים חופש...

בחרנו בצימר בעין עירון
קרוב לבית
מקום קסום
בריכה פרטית שלנו
כל הפינוקים הקטנים (ג'אקוזי, מטבח מאובזר, גינה מרשימה ומדשאה)
ונהנינו בעיקר מהניתוק
כי זו מטרתה של חופשה אמיתית.

הסטודיו המשיך במתכונתו הרגילה
עם התגייסות של מי ש"כיסה" על היעדרי
ועל כך תודה גדולה (בעיקר לנועה ולילך - נשיקות!!!).
ובעוד כמה ימים, אחרי חג שמחת תורה, נצא לשנה החדשה
בכוחות מחודשים ויעדים מקצועיים ואישיים רעננים.

השאלה שתמיד מתעוררת כשאנחנו בחופש זה האם להמשיך לקיים שגרת פעילות רגילה או לנוח?
מי שמורגל בתנועה יום יומית לאורך שנים מעדיף לשמור על שגרה
פעילה כלשהי גם בזמן חופשה כדי לא להוציא את הגוף מאיזון ולשמור על הכושר הגופני עליו אנחנו עמלים כל השנה.
גם אם הפעילות אינה ברמת אינטנסיביות גבוהה - היא עדיפה על בטלה וחוסר פעילות כלל.
זו גם ההמלצה לכל אחד מאיתנו בכל ימות השנה.
לכן גם שחיה קצרה בבריכה, סדרת מתיחות טובה, ואפילו הליכת בוקר מרעננת
יכולים לשמור אותנו תנועתיים ואנרגתיים להמשך היום.

כל אחד מאיתנו שעשה הפסקה בפעילות השגרתית שלו
גילה כמה הגוף "בוגדני" וכמה מהר אפשר לאבד כושר גופני עליו עובדים קשה ביום יום.
"הדרך מעלה תמיד קשה וארוכה ואילו הדרך למטה מהירה וכואבת..."
זה משפט נכון לגבי כל תחומי החיים, כל שכן לגבי גוף האדם והיכולת הגופנית והמנטלית שלו.
מעודדת הידיעה שתמיד, אבל ת מ י ד (!!!) ניתן לחזור ולהשיג את מה שכבר היה לנו.
זה דורש מחוייבות וסבלנות אבל בשורה התחתונה זה אפשרי !

אז גם מי שיצא קצת ממסגרת האימונים שלו במהלך החגים הארוכים  מוזמן לחזור לסטודיו כדי להניע מחדש את המפרקים והשרירים ולחזור לתפקוד מלא.

מחכה לכם.

באהבה.

אבי.

שלום לכולם ושנה טובה !!!

שוב ראש השנה... שוב חודש ספטמבר המופלא...
כאילו שניחוח חדש מפיח בנו תקווה לקראת הבאות.
ואני בתקופה זו עסוק תמיד במחשבות
לא כל כך חשבון נפש המתבקש בסוף כל שנה
אלא דווקא תובנות המתגלות לי במהלך העבודה המופלאה שיש לי
בסטודיו לפילאטיס שבבעלותי בזכרון יעקב.

אחת המחשבות המעסיקות אותי לאחרונה
קשורה למושג "קושי" שהוא חלק בלתי נפרד מכל מעורבות
בפעילות גופנית באשר היא
ובתרגול שיטת פילאטיס מופיע כמעט בכל תרגיל ותרגיל.
קושי לא חייב להיות משהו פיזי.
קושי יכול להתבטא ביכולת שלנו "לקשור" הוראות לתנועות גופניות,
כלומר לתרגם את מה שאנחנו שומעים לתנועה מעשית.
קושי יכול להיות "מעצור" מנטלי שאנחנו מתקשים לפרוץ,
או הרגל המוטבע כל כך עמוק שקשה לנו לשנותו.

אני רוצה להתיחס דווקא לקושי פיזי והדרך בה אנחנו מגיבים לקושי הזה.

אורי אלישר כתב במאמר שפרסם באתר חיים אחרים (http://haim.allmag.co.il/page/7916)
"מתח וציפייה גורמים לנו לכלוא את נשימתנו. בהלה ואיבוד עשתונות גורמים לנו לנשום מהר ועמוק מדי; כעס גורם לנשיפה ולשאיפה שלא תהיינה בנות אותו האורך; עצב ודכדוך משטיחים את הנשימה; כאב פיזי גורם לה לקרטע ולחרוק. כשחושבים על חיוניותה של נשימה מלאה וטובה לבריאות הגוף, ניתן להבין מדוע עלינו להכיר בחיבור זה בין נשימה ונשמה ולנצל אותו לטובתנו. לא בכדִי מכונים תרגילי הנשימה של היוגה פראנהיאמה (Pranayama), מילה הודית עתיקה, שמשמעותה שליטה בפראנה, המקבילה לצ'י. ואכן, תרגילי נשימה שונים מביאים לשליטה טובה יותר בצ'י ועל ידי כך תורמים לרגיעה וליציבות. הם גם תורמים משמעותית לבריאות ולהאטת קצב ההזדקנות, מאחר והם מרווים אותנו ביותר חמצן ומסלקים מאיתנו יותר חומרי פסולת".

כלומר, בהמשך לדבריו של אורי אלישר אחד הדברים הראשוניים המושפעים מקושי בו אנחנו נתקלים זו הנשימה שלנו.

עובדה זו נתמכת ללא ספק בעת התרגול בסטודיו.

אחד ההרגלים אותם צריך לשנות במהרה כאשר מתרגלים פילאטיס היא צורת התגובה שלנו כאשר אנחנו נתקלים בקושי פיזי. לפעמים ה"פרשנות" שלנו למושג קושי גורם לנו לפעול בצורה אוטומטית ולהקשיח את הגוף (אנחנו בסטודיו קוראים לזה "לסגור"). הקשחה זו של הגוף בצירוף לפגיעה באיכות הנשימה (עד כדי עצירת הנשימה לגמרי לכמה שניות) תגרום בתוך זמן קצר למספר תגובות פיסיולוגיות כמו חומציות גבוהה, חוסר בחמצן ועוד, שיביאו בסופן של תהליך לקיצור ופגיעה ביכולת שלנו להתמיד בתנועה.

זה דומה למחזור או גלגל שלילי. ככל שנקשיח ונעצור את הנשימה ונחשוב רק על הקושי - כוחותינו יצטמצמו וכתוצאה מזה התופעות יחריפו... כך עד לעצירת התנועה (בדרך כלל מוקדם מהרצוי לנו).

הדרך היחידה להילחם בתופעה היא להתיחס לקושי המופיע בעקבות ובמהלך התרגול בצורה רגועה ומושכלת.

רצף המחשבה יראה כך:

"קשה לי..."

"אני צריך לנשום נשימות עמוקות וארוכות..."

"לחשוב על איך להירגע ולהישאר מרוכז בהנחיות ובביצוע..."

"כואב לי בשרירים..."

"עוד מישהו הפסיק... גם אני מפסיק..."

"אני ממשיך..."

אני מתעלם מהכאב הפיזי וחושב איך לשחרר ולא להקשות..."

"הצלחתי !!!"

לא תמיד התוצאה היא כאמור הצלחה.

אבל הצלחה לטעמי איננה רק הגעה לקו הסיום.

הצלחה היא היכולת שלנו לבודד את המחשבה על הכאב והקושי הפיזיים

ולהתיחס אליהם בשלווה וברוגע.

גם אם נצליח לעשות זאת ולא נסיים את התרגיל עשינו כברת דרך

והשגנו הישג גדול שיעזור לנו להתקדם בפעם הבאה.

בתרגול שיטת פילאטיס מושם דגש רב על איכות הביצוע ולא רק על הביצוע עצמו.

כלומר כל פרט בביצוע מנותח עד ל"פסיק" הקטן ביותר.

כדי להגיע למצב בו אנחנו יכולים לנתח את התנועה שלנו עד לרמה הפרטנית ביותר

אנחנו צריכים להישאר מרוכזים וחשוב מכך ר ג ו ע י ם .
ההשלכה של תגובה רגועה ומושכלת על חיי היום יום שלנו חשובה מאוד
כי אסור לשכוח שגם אם תתרגלו ותקחו חלק בפעילויות רבות במשך השבוע
עדיין רוב הקשיים בהם תתקלו לא קשורים בהכרח לפעילות גופנית אלא
לאתגרים שונים הנקרים בדרכנו במהלך היום שלנו.
לא בכדי אומרים לנו תמיד "לנשום עמוק" כאשר אנחנו מקבלים בשורה קשה
או כאשר אתגר פיזי זה או אחר מאיים להכריע אותנו.
הנשימה העמוקה היא הדרך הבטוחה והנכונה לשחרור והרפייה
והתמודדות נכונה עם קשיים.

לקוחות רבים אומרים לי תמיד שהפעילות בסטודיו נותנת להם ערך מוסף גדול לחיי היום יום שלהם
ולא רק בהיבט הפיזי / יציבתי / תפקודי אלא גם בהיבטים מנטליים הקשורים להתמודדות וקבלה של
מצבים הניצבים בפניהם.

מאחל לכולכם שנה טובה !!!
שנה של הגשמה עצמית, של תקווה
וכמובן של אהבה ושיתוף וחברות.
הדרך לבריאות נפשית ופיזית מתחילה במחשבה בריאה...
אז תחשבו מחשבות טובות !!!

ו... ניפגש בסטודיו בשנה החדשה.

הרבה אהבה.

אבי.

אנחנו אומנם מתרגלים כיום את שיטת פילאטיס בעזרת מכשירים מתקדמים ומתוחכמים, אבל מי שמחפש פתרונות ביתיים יכול בהחלט למצוא מגוון רחב מאוד של תרגילי core (ליבה) המבוססים על רפרטואר ה- fitball. מי שמחפש אתגר ודרגות קושי משתנות מוזמן להתנסות. הכדור הוא כלי אימון מדהים ומהנה.

רק הביטו בתמונה הנהדרת הזו !!! המילה הראשונה שעלתה לי בראש כשראיתי אותה היתה ח ו פ ש ! ! !

עזרה בקניית כדור fitball מתאים לצרכיכם וכן תרגילים ברמות קושי שונות ניתן לקבל בסטודיו:

אבי פילאטיס
04-6292773
050-7543481
רח' המייסדים 15 בזכרון יעקב
מייל: avipapo@gmail.com

התחדשות - הסטודיו "אבי פילאטיס" לפילאטיס מכשירים בזכרון יעקב פותח את שנת הפעילות ה-12 שלו

שלום לכולם

הסטודיו שלי פותח אוטוטו את שנתו ה-12 (!!!).

מרגש אותי לחשוב על הדרך הארוכה שעשיתי מאז ימי הפתיחה בקומה השניה של קניון רחמני אי שם בשנת 2002.
במהלך הדרך פגשתי אנשים רבים וטובים שבאו ונחשפו לשיטת פילאטיס דרכי ודרך הצוות שהתגבש לו לאט לאט, חלקם נשארו איתי עד היום, נאמנים לי ולסטודיו אבל יותר מכך - נאמנים לעצמם ולדרך שהם בחרו ללכת בה - הדרך ההתפתחותית, המתקדמת, שבה היעדים המוצבים הם ארוכי טווח ויכולים להימדד רק על פני שנים של שינוי הנובע מתרגול והתמדה.

קשה קצת להסביר מנקודת הראות שלי כיצד אנשים משתנים לאורך שנים. ולא רק מהבחינה הגופנית. כי כל איש מקצוע בתחום הגופני יודע שהתמדה לאורך זמן בפעילות תמיד תביא לתוצאות. אין על זה ויכוח בכלל. אבל השינוי שאני תמיד חיפשתי באנשים שהגיעו ומגיעים לסטודיו היה מעט "עמוק" יותר. ההבדל בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לשנות לבין מה שחושב איש המקצוע הפוגש אותנו שבוע אחרי שבוע יכול להיות מהותי. ופה בעצם טמון המפתח להצלחה במה שאני עוסק. ללמד את האנשים המגיעים לתרגל, לאתר את נקודות התורפה שלהם ואת החולשות היחסיות שלהם. חולשה לא חייבת להיות גופנית, היא עשויה להיות חבויה ביכולת שלנו להתמודד עם קושי..., היא יכולה להיות תכונת ותרנות שאנחנו "סוחבים" איתנו מילדות בכל פעם שהאתגר העומד בפנינו נראה גדול ומאיים ולא אפשרי...

לא בכדי קרא ג'וזף פילאטיס לשיטה שלו contrology (תורת השליטה) מבלי לציין אם זו שליטה גופנית או מנטלית. הוא הבין בזמן שתירגל את שיטתו, והנחיל אותה לממשיכי דרכו, שהגוף והנפש משולבים יחד בקשר בלתי נתיק והדרך להצלחה טמונה באיבחון וזיהוי הנקודות בהן קשה לנו לשלוט. השליטה מתחילה מהיכולת שלנו לנשום, לחבר תנועה לנשימה, להתרכז ולהישאר ממוקדי מטרה גם כשמתחיל להיות לנו קשה פיזית. שליטה זה לא רק היכולת שלנו להפעיל כוח, זה אולי ההיבט הכי קל במושג "שליטה". גם בהיבט זה קיים היבט משנה לו אני קורא "שליטה בכוח" כלומר האם אנחנו יכולים לשנות קצב וזוית במהלך הפעלת כוח בתנועה מסויימת. לפעול מהר מול לאט, וחשוב מכך להבין ולבצע הפרדות תנועתיות מורכבות הדורשות קודם כל הבנה וידע ואחר כך מחוייבות. כי כל מי שתרגל אי פעם בשיטת פילאטיס יודע ומבין שאם לא נרצה לבצע משהו בצורה מסויימת ונמשיך להתפתות ל"מוצא הקל" (שברוב המקרים מזכיר את התנועה היום יומית שאנחנו עושים...) אף פעם לא נהיה מחוייבים ולא נוכל להתקדם ולהתפתח.

בכל אופן, עם כניסתנו לשנה ה-12 של הסטודיו "אבי-פילאטיס", הדגש שלי כמוביל ומנהל של הסטודיו ושל צוות ההדרכה והמנהלה כולו ממוקד בכל ההיבטים בהם יכולה הפעילות בסטודיו לתרום לרווחת לקוחותינו. מעבר לפן המקצועי/גופני מטרתנו היא לגרום לאנשים להינות מהגוף שלהם ולשפר את הקשר עם גופם ונפשם. במילים אחרות - "פילאטיס" !!!

לאורך השנים בהם פועל הסטודיו נתקלתי לא פעם במשפט "עד שלא הגעתי לסטודיו לא הצלחתי להתמיד בשום פעילות גופנית...". לטעמי בעיית ההתמדה קשורה קודם כל בתחושת ההישג כתוצאה מהפעילות. אם מישהו מבצע פעילות כלשהי וחווה חוסר הצלחה (זכרו שהחוויה האישית לא תמיד תואמת את המציאות...) הסיכוי שלו להתמיד באותה הפעילות אינו גבוה במיוחד. בפילאטיס, בשל העובדה שכל תרגיל "מפורק" לחלקים הנראים כמו גרם מדרגות, ניתן לחוות הישג משעור לשעור כיוון שהמדרגות לא בהכרח גדולות ומאיימות. אני והצוות שלי משתדלים תמיד לתת ללקוחות שלנו את התחושה שעצם ההגעה שלהם לכל שעור היא מבחינת הישג !!! כל נשימה והבנה/תובנה שהם חווים במהלך התרגול היא דבר מבורך. כאמור הבעיה לפעמים טמונה ביכולת שלנו, כאנשים, לפרגן לעצמנו ולראות את עצמנו בראי המציאות ושם לדעתי טמונה העוצמה שלנו כמערכת תומכת, מפרגנת ואמפתית ללקוחות המגיעים ליהנות מההדרכה שלנו בסטודיו.

אומרים שהצלחה נמדדת בטווח הרחוק (ב- long run…)... אני תמיד חשבתי שכל פעם שלקוח מצליח לעשות משהו שלא הצליח לבצע בעבר זו הצלחה גם אם בהווה, בעכשיו, הוא עדיין לא מצליח לעשות הרבה. דוגמא טובה היא במקרים שיקומיים, בהם כל צעד קטן הוא התקדמות גדולה. החוכמה היא לפתח כישורים מנטליים חיוביים ולשנן כל הזמן את המשפט "אני מצליח" ולהמשיך להביט לעבר "האור" הנמצא בקצה המנהרה. אני אוהב להסתכל על שלבי ההתפתחות בפילאטיס כהתגלויות קטנות הגורמות לנו לתוצאה גדולה וחיובית.

אין מאושר ממני ומהצוות שלי כאשר לקוח מצליח "לשבור" מחסום אישי או להתגבר על "מעצור" גופני או נפשי. זה מתחיל מאנשים שהתרגלו לא לנשום במהלך היום (הכוונה היא לנשימה איכותית, עמוקה, מזינה...) ופתאום מגלים כמה הנשימה מרגיעה וממלאת אותם בתחושות חיוביות וממלאות, וממשיך עם לקוחות המבינים שהגוף והנפש שלהם הם לא רק כלי בו "מתעללים" כל היום/ כל יום... אלא חלקים חשובים הדורשים תחזוקה, טיפול, התייחסות ולפעמים גם דאגה וחמלה.
אני פוגש במסגרת העבודה שלי את כל הרעות החולות של הקידמה המערבית בה אנו חיים. את הלקוחות העובדים מסביב לשעון, את הלחץ הנפשי הכבד בו אנשים נתונים, את הזלזול בגוף ומערכותיו (מתבטא בתזונה לקויה וחלקית, שעות שינה מועטות ועוד) ואת המירוץ המטורף שבו נתונים אנשים מבלי שיש להם סיכוי ממשי להגשים לעולם את רצונותיהם ושאיפותיהם. הסטודיו שלי מאז ומעולם נועד להיות מקום מפלט – Sanctuary – מקום בו אנשים יכולים לנוח מהיום יום שלהם ובמשך שעה שלמה להתעמק בעצמם, בגופם, בנפשם. כדי שזה יקרה, מי שנכנס לסטודיו צריך לאפשר לעצמו להיות במקום הזה. וזה אומר "להשאיר"  את העולם שלו בכניסה ולהתמסר למקומות שאני וצוות ההדרכה מנסים להכיר לו. מי כמוני יודע שזה לא פשוט... החיים והמירוץ המעייף בו אנחנו נמצאים לא מרפים בקלות... מחשבות, טלפונים והתחייבויות תמיד "יושבים" לנו בראש וזו לדעתי מיומנות אותה צריך לפתח, בדומה למדיטציה בה מנסים "לנקות" מהראש מהכל ולהתמקד בנשימה, בשקט ובתחושות הפנימיות. בנוסף, גם כשמפתחים מיומנות כזו היא לא תמיד עובדת בצורה מושלמת. יש "הפרעות"... אבל כמו בכל תחום אימון גופני בו נדרשים ריכוז והתמקדות, החוכמה היא לקבל גם ימים פחות "טובים" ולנסות להפיק את המיטב מהמצב הקיים.  

תמיד אהבתי את ראש השנה כיוון שהחג הזה תמיד סימל בעיניי התחלה של משהו חדש. למדתי במהלך השנים הארוכות בהם עבדתי עם אנשים שנקודות זמן מאוד עוזרות להצבת והשגת מטרות. ראש השנה הקרב ובא הוא הזדמנות מצויינת להתחיל משהו חדש עם עצמנו. דרך חדשה, רעננה עם המשפחה שלנו, עם האהובים והסובבים אותנו במהלך היום יום שלנו. דרך חדשה עם הגוף והנפש שלנו. זמן טוב "לעשות שלום" עם חלק מה"שדים" שאנחנו סוחבים איתנו והמגבילים אותנו בהתפתחות והתקדמות.
אני וצוות הסטודיו "אבי פילאטיס" מאחלים לכם קיץ נעים ! חופשות נעימות ואיכותיות עם המשפחות שלכם ו"מילוי מצברים" לקראת שנה נהדרת העומדת בפתח.
הסטודיו עובר במהלך החודשים האחרונים "מתיחת פנים" הבאה לידי ביטוי בציוד רב חדש שפתח בפני הלקוחות אופקי הפעלה חדשים ומגוונים. חדר כניסה מופרד מחדרי האימון בו ניתן לבצע את כל הסידורים המנהליים ולקבל מידע לגבי הסטודיו. בקרוב יסתיים השיפוץ של הסטודיו ונוכל לפתוח את השנה החדשה בסימן התחדשות.

שלכם.
אבי וצוות הסטודיו "אבי פילאטיס".