שבת שלום לכולם.

לא יודע אם הרגשתם, אבל הבוקר היה משב רוח רענן ומעט קריר יותר. בחום הבלתי נסבל שמלווה אותנו בחודש האחרון, כל הקלה, ולו הקטנה ביותר, משמעותית.
מזכיר שוב את חשיבות נושא השתייה. שתייה פירושה מים ורצוי צוננים. כמה שיותר - יותר טוב. בעומסי חום כאלה אף פעם אין "מספיק"...

לפני כמה שעות קיבלתי הודעה מאוד מעציבה שבישרה לי על פטירתה של חברה ותיקה מתקופת הלימודים כתוצאה ממחלת הסרטן.
יצאתי לאחר מכן וצעדתי בכיוון המושבה (מסלול יום שישי שלי...) והרהרתי בחיים, בשבריריות שלהם, ובבריאות שלנו.

האם אנחנו עושים כל מה שניתן כדי לשפר את איכות החיים של גופנו?...
האם אנחנו באמת מודעים לכל הסכנות האורבות לנו מכל עבר?...
האם יש קשר בין אורח חיים פעיל ושמירה על הרגלים תזונתיים נאותים לבין בריאות ואריכות ימים?...
יכול להיות שהכל מתחיל ונגמר בעצם בתורשה וגנטיקה ושהכל נקבע מראש?...
כמה כאב ועצב אנחנו "אוגרים" בפנים ואיך עובדה זו משפיעה על יכולת הגוף שלנו להתמודד עם כל האיומים הקיימים היום?...
כיצד מושפעת המערכת החיסונית שלנו מהמטען הנפשי שלנו?...

שאלות מורכבות נכון? כך חשבתי כשצעדתי לי וחשבתי על ליאור...
ליאור היתה מקסימה. תמיד קופצת ראשונה. תמיד יפה. אתגעגע אליה.

התשובה שלי לכל השאלות היא אחת: בואו וננסה לעזור כמה שיותר לגוף ולנפש בהתמודדות עם כל ה"סכנות".
זה לא פשוט. לפעמים החיים חזקים יותר, סוחפים אותנו לתוך ה"מערבולת" של השיגרה והלחץ...
אתם יכולים להאמין לי שהייתי במקומות "חשוכים", מלאי לחץ ופחדים, מלאי נזקים (עישון, אכילה לא בריאה ועוד) ודילמות נפשיות ופיזיות כאחד.
התשובה נמצאת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו בכל רגע נתון.
פשוט עצרו לרגע אחד. דקה. עשר. עצרו וחשבו. עצמו עיניים. זו לא חייבת להיות מדיטציה.
פשוט לעצור ולשמוע כל נשימה ונשימה למרות הרעש וההמולה היום יומית סביב.
לחשוב על מה שאתם עושים ולא רק לעשות בלי לחשוב.
מזכיר קצת את מה שאנחנו מבקשים מכם לעשות במהלך שעורי הפילאטיס בסטודיו,
לחשוב על כל תנועה ותנועה כאילו שכל תנועה ותנועה היא עולם ומלואו.
זו הדרך היחידה להגיע לשלמות תנועתית. לפעמים לנו המדריכים קשה להסביר לכם דברים שאנחנו מרגישים עמוק בפנים.
יש תנועות ותחושות שצריך לאפשר לגוף ולנפש להרגיש. עד שלא תרצו להיות שם - לא תרגישו זאת.

אני חושב שלי זה קרה בשלב הלימודי שלי בוינגייט. פתאום התחלתי להתעמק בדברים שעשיתי באופן כמעט אוטומטי.
אני מתאמן מאז גיל 15. חשבתי שאני כבר יודע הכל ופתאום למדתי שאפשר לעשות את הדברים טוב ויעיל ונכון יותר.
וזה מה שאנחנו מנסים ללמד אתכם בסטודיו.

אני תמיד אומר שפילאטיס היא שיטה שעוזרת לנו לחשוב. תנועות כל אחד יכול לעשות. להבין תנועה זה משהו שדורש רצון.
צריך לרצות להבין. לרצות לדעת.
כמה מכם באמת רוצים לדעת יותר על התנועה של גופכם?
תשאלו את עצמכם את השאלה הזו בפעם הבאה שאתם באים לשעור.
כשאני רואה לקוחות שמביאים את גופם לשעור ו"משאירים את הראש בבית"... אני מתאכזב. לא בשבילי. בשבילם.
לנו, המדריכים, קשה לקדם לקוחות שלא רוצים ללמוד ולהתקדם.
יש קבוצות בסטודיו היכולות להעיד על כך - למידה והתקדמות הולכים יד ביד.

במשך השבוע אני מדבר עם רבים מכם על נושאים רבים הקשורים לבריאות.
השבוע יצא לנו לדבר על חומרים משמרים. כל ה"סודיומים" למיניהם וה- E המפורסמים על גבי האריזות של המאכלים שאנו צורכים.
אחת הבחירות היותר קלות שאנו יכולים לעשות בקלות היא לקחת אחריות על מה שאנחנו צורכים יום יום.
לחזור למקורות הטבעיים. לירקות, לפירות, לקטניות, לטעמים הטבעיים. למים.
זה לא קל... בעיקר בעידן ה"שפע" בו אנחנו חיים. קשה להיכנס לסופרמרקט ולצאת עם מוצרים טבעיים.
אבל אפשרי ביותר להשתדל לצרוך פחות חומרים שלא תורמים לבריאותינו הכללית.
הנה ספר מצוין שיכול לעשות לכם קצת סדר:

http://www.text.org.il/index.php?book=0715091

רציתי לנצל את ההזדמנות ולברך את משפחת קרתי, המיוצגת בסטודיו בשלושה דורות (!!!), על הולדת בן שני לצילתי (משפחת כרם).
שתדעו רק אושר ובריאות ועוד נכדים ונינים רבים. גאה בעובדה שאתם בוחרים להתאמן בסטודיו!

מזל טוב לחוגגים יום הולדת בחודש אוגוסט: קארן, אידה, אילנה כרמי, אוסנת קזנסקי, עמרם, עידית, ויויאן, כרמלוש אנט', יעל טמיר, הגר, צילתי, ג'ויס,
נאוה'לה רבינוביץ-זנד, שלי, מיכל לברן, יעקב גדות.
(סליחה אם שכחתי מישהו...)
שתדעו רק אושר, בריאות והתקדמות. נשיקות לכולם.

לכל הנוסעים לחופשה או אלו שכבר נמצאים שם - חופשה נעימה ובטוחה.
נצלו את הזמן כדי לנוח ולאגור כוחות.
מחכה לשובכם במהרה.

אשמח לתגובותיכם. רחשי לבכם חשובים לי.
גם הערות והארות יתקבלו בברכה.

שיהיה סופש נעים ורגוע.

להתראות בסטודיו.

אבי.