שבת שלום לכולם.
זמן רב עבר מאז כתבתי בפעם האחרונה. דברים רבים קרו, קורים. תובנות רבות ומעניינות.
ראשית, ברכות למצטרפים החדשים לסטודיו.
זמן רב עבר מאז כתבתי בפעם האחרונה. דברים רבים קרו, קורים. תובנות רבות ומעניינות.
ראשית, ברכות למצטרפים החדשים לסטודיו.
ההצלחה שלכם בדרככם בסטודיו חשובה לי ולצוות המדריכים.
מאוד חשוב שתרגישו חופשיים לפנות ולהגיב עם כל תחושה או בעיה בכל "צינור" תקשורת אפשרי.
זה גם נושא המייל שלי. לקחת את החיים בידיים. לקחת את האחריות על מה שקורה לנו בחיים ולא לחכות שדברים יקרו.
אבל לפני זה...
איתי ואני טיילנו לפני כשבועיים במסגרת חופשתנו השנתית בצפון ספרד.
קשה להעביר במילים את עוצמת הטבע והיופי המתגלה בכל פינה. הריחות המיוחדים. החוויות.
הדבר שאותי תמיד "ממלא" הוא דווקא אותם רגעים שקטים בהם שנינו, אב ובן, יושבים בקראוון שלנו,
נוסעים באיטיות בפיתולי הרים ענקיים וואדיות עמוקים ושוצפי מים, ופשוט נהנים מהנוכחות האחד של השני,
לאיתי ולי נושא הנסיעות הוא לא משעמם כמו שניתן לצפות משניים הנמצאים יחד במכונית כמה שעות בכל שבוע.. (הקו זכרון- רעננה...)
אנחנו מדברים, השיחות מאוד מעניינות ומצחיקות, והעיקר יש אהבה גדולה וניצול מירבי של הזמן המשותף.
כתבתי גם בעבר, שעבורי, הזמן המשותף עם איתי הוא העיקר. אם אפשר "לתבל" אותו עם מקומות יפים וחוויות זה נהדר,
אבל קודם כל "הביחד". ואיתייתוש מרגיש בדיוק כמוני וכך הוא גם מתנהג. אהבה גדולה כבר אמרתי?...
חווינו רגעים לא פשוטים גם הפעם כי איתי חלה יומיים לפני חזרתנו וחומו עלה לגבהים...
אבל גם אז יכולנו לעשות את הסוויץ' ולהינות מיומיים רגועים, שקטים ומבריאים...
בזמן שאיתי שכב חולה ונח חשבתי לעצמי כמה הכל תלוי רק בנו, כל הזמן.
מצב הרוח שלי לא היה ירוד בכלל. אומנם דאגתי וחשבתי על איתי כמו כל הורה נורמלי. אבל לא "נכנסתי" למקומות בהם אמרתי "נהרס לנו" או "למה זה קורה לנו". החלטתי, בעזרתו המאוד מחזקת של הילד המדהים שלי, להינות. נקודה.
מאוד חשוב שתרגישו חופשיים לפנות ולהגיב עם כל תחושה או בעיה בכל "צינור" תקשורת אפשרי.
זה גם נושא המייל שלי. לקחת את החיים בידיים. לקחת את האחריות על מה שקורה לנו בחיים ולא לחכות שדברים יקרו.
אבל לפני זה...
איתי ואני טיילנו לפני כשבועיים במסגרת חופשתנו השנתית בצפון ספרד.
קשה להעביר במילים את עוצמת הטבע והיופי המתגלה בכל פינה. הריחות המיוחדים. החוויות.
הדבר שאותי תמיד "ממלא" הוא דווקא אותם רגעים שקטים בהם שנינו, אב ובן, יושבים בקראוון שלנו,
נוסעים באיטיות בפיתולי הרים ענקיים וואדיות עמוקים ושוצפי מים, ופשוט נהנים מהנוכחות האחד של השני,
לאיתי ולי נושא הנסיעות הוא לא משעמם כמו שניתן לצפות משניים הנמצאים יחד במכונית כמה שעות בכל שבוע.. (הקו זכרון- רעננה...)
אנחנו מדברים, השיחות מאוד מעניינות ומצחיקות, והעיקר יש אהבה גדולה וניצול מירבי של הזמן המשותף.
כתבתי גם בעבר, שעבורי, הזמן המשותף עם איתי הוא העיקר. אם אפשר "לתבל" אותו עם מקומות יפים וחוויות זה נהדר,
אבל קודם כל "הביחד". ואיתייתוש מרגיש בדיוק כמוני וכך הוא גם מתנהג. אהבה גדולה כבר אמרתי?...
חווינו רגעים לא פשוטים גם הפעם כי איתי חלה יומיים לפני חזרתנו וחומו עלה לגבהים...
אבל גם אז יכולנו לעשות את הסוויץ' ולהינות מיומיים רגועים, שקטים ומבריאים...
בזמן שאיתי שכב חולה ונח חשבתי לעצמי כמה הכל תלוי רק בנו, כל הזמן.
מצב הרוח שלי לא היה ירוד בכלל. אומנם דאגתי וחשבתי על איתי כמו כל הורה נורמלי. אבל לא "נכנסתי" למקומות בהם אמרתי "נהרס לנו" או "למה זה קורה לנו". החלטתי, בעזרתו המאוד מחזקת של הילד המדהים שלי, להינות. נקודה.
וכמובן שההחלטה אפשרה לנו להינות.
גם כשהגענו שבע שעות לפני הטיסה לשדה התעופה של ברצלונה ניצלנו את השעות הארוכות בצורה מאוד נוחה ומועילה,
פרשנו מצעים, הוצאנו אוכל, פתחנו מחשב, שמענו מוסיקה וצחקנו על כל מי שהביט ב"שניים המשוגעים שהחליטו להתנחל בשדה התעופה...".
גם כשהגענו שבע שעות לפני הטיסה לשדה התעופה של ברצלונה ניצלנו את השעות הארוכות בצורה מאוד נוחה ומועילה,
פרשנו מצעים, הוצאנו אוכל, פתחנו מחשב, שמענו מוסיקה וצחקנו על כל מי שהביט ב"שניים המשוגעים שהחליטו להתנחל בשדה התעופה...".
כמה אנחנו באמת אחראים למצבנו בעולם הזה?
כמה אנחנו באמת יכולים להשפיע על מה שקורה לנו? לאהובים שלנו?
האם באמת אנחנו "כלי משחק" במגרש של מישהו אחר?
האם באמת הכל בידי הגורל?
כמה אנחנו באמת יכולים להשפיע על מה שקורה לנו? לאהובים שלנו?
האם באמת אנחנו "כלי משחק" במגרש של מישהו אחר?
האם באמת הכל בידי הגורל?
בלי לפגוע או להעמיד בספק אמונה דתית או משפט כמו "הכל בידי שמיים",
אני רוצה שתחשבו לרגע, בשקט שלכם, כמה דברים תלויים רק בכם, בהחלטות, במעשים ובמחשבות שלכם.
בואו ניקח שתי דוגמאות שעולות לי כרגע בראש: נושא המים ותאונות הדרכים.
מים - מאוד קל לבוא ולהגיד "אני ומשפחתי זה טיפה אחת מתוך כל הבעיה הזו, הממשלה אשמה בזה שהיא לא מוצאת פתרון
וגוררת את הנושא כבר עשרות שנים, השימוש האישי שלי או החיסכון האישי שלי לא ישנה במאומה את המצב"...
מעובדה אחת אי אפשר להתעלם - באזורנו יש בצורת כבר שנים. זו עובדה. אנחנו מרגישים את זה כבר שנים.
כל אחד מאיתנו צריך לקחת אחריות (בלי קשר לאחריות הממשלה הנבחרת לנסות ולעזור לנו...).
בידיים של כל אחד מאיתנו נמצא השינוי. והאמת חיסכון זה דבר די פשוט.
אתם מכירים את זה כשאין לכם כסף בחשבון הבנק... מוציאים פחות. מנסים למחזר ככל שניתן את מה שבשימוש.
בקיצור סוגרים את הכיס... או סוגרים את הברז...זה אותו הדבר.
נראה אתכם אומרים "אין לי כסף בגלל הממשלה והמיסים..." וממשיכים לבזבז...
עצה קטנה (שאני בטוח שרובכם כבר שמעתם ויישמתם, אבל אם לא...) - שימו שני דליים גדולים ליד האמבט ומלאו בהם את המים הזורמים בכל שימוש במקלחת או האמבטיה עד שמגיעים המים החמים... השתמשו במים האלה בכל דרך, להשקייה, לשטיפת הריצפה, לרחיצת הכלים... נכון שזה נשמע קצת "לא מודרני" ומיושן ואולי אפילו לא מתאים... אבל בצורת מים זו בעיה עתיקת יומין ואין לה פתרון אמיתי חוץ מ... גשם.
אז עד שיבואו עלינו גשמי הברכה, ההשרדות שלנו נמצאת בידיים שלנו. קחו אחריות.
לא צריך לחכות גם לטופס המעצבן הזה מהרשויות המודיע לנו על הקצבות ועונשים. קחו אחריות. קטנה. בפינה הפרטית שלכם.
תאונות דרכים - אני נוהג ונמצא במכונית המון. באמת. ואני רואה דברים בכבישים. התנהגויות. כוחניות. אגואיסטיות. כל הפרצופים הפחות מחמיאים שלנו...
גם כאן הכל מתחיל ונגמר בנו. בכל אחד ואחד מאיתנו. בדרך שבה אנחנו נוהגים. בסבלנות ובסובלנות שלנו. בקיום החוקים האלמנטריים. לפעמים אפילו בדיווח למשטרה.
כולנו ממהרים (גם על זה צריך להגיד מילה לא?...), כולנו לחוצים, לכולנו שקים כבדים על הכתפיים הקטנות שלנו, כולנו כבר "צריכים להגיע"...
קחו אוויר, תקנו את הליקויים שלכם. המנעו להיכנס למקום הזה אצלכם בהם אתם מאשימים את כל הנהגים האחרים... "הביטו במראה שלכם...". הכל נמצא בידיים שלכם המחזיקות את ההגה ובכפות הרגליים שלכם הלוחצות על הדוושה.
הכי חשוב - בסביבת המגורים סעו לאט!!! יש תאונות שאין מהם חזרה לחיים נורמליים... לאט!!!
תמיד רואה בסטודיו ובפעילות שאנחנו עושים מראה מצויינת לחיי היום יום.
מנסה להאמין שההבדל בינינו לבין מקומות אחרים הוא בעובדה שאנחנו, גם המנחים וגם אתם הלקוחות, לוקחים אחריות ומנסים לשנות את גורלנו ומצבנו הגופני והנפשי כאחד.
תאמינו לי שאימנתי בכל מיני מסגרות, גדולות וקטנות, והדרך הכי קלה לקיים עסק היא פשוט "להעביר את החומר" ו...לקוות (???) שיקרו דברים טובים... אני לא מוכן להסתפק בכך, וכך גם הצוות העובד מולכם.
אני מנסה בכל האמצעים העומדים לרשותי להשפיע על כל מי שאני יכול בכל זמן ובכל דרך, לשנות, ליצור שינוי, לתקן, וגם לפקוח עיניים ולזהות צדדים חיוביים ונהדרים הקיימים בתוך כל אחד מכם.
אתם יודעים שיכולתי בקלות להתרכז בפילאטיס ולעזוב את כל השאר. אתם מכירים את זה ממקומות אחרים בהם אתם מבקרים. מתחומים אחרים.
אני חושב שלקיחת האחריות שלי / שלנו מובילה למקומות הרבה יותר גבוהים, חיוביים, מקדמים, מכל הבחינות.
וכמו שלמדתם להכיר אותי, אני לא מתייאש לעולם. מי שקשה לו, מבחינתי האתגר פשוט גדול יותר ומעניין יותר. להתייאש מותר לפעמים, אבל אסור להפוך את זה לדרך חיים...
לא צריך לחכות גם לטופס המעצבן הזה מהרשויות המודיע לנו על הקצבות ועונשים. קחו אחריות. קטנה. בפינה הפרטית שלכם.
תאונות דרכים - אני נוהג ונמצא במכונית המון. באמת. ואני רואה דברים בכבישים. התנהגויות. כוחניות. אגואיסטיות. כל הפרצופים הפחות מחמיאים שלנו...
גם כאן הכל מתחיל ונגמר בנו. בכל אחד ואחד מאיתנו. בדרך שבה אנחנו נוהגים. בסבלנות ובסובלנות שלנו. בקיום החוקים האלמנטריים. לפעמים אפילו בדיווח למשטרה.
כולנו ממהרים (גם על זה צריך להגיד מילה לא?...), כולנו לחוצים, לכולנו שקים כבדים על הכתפיים הקטנות שלנו, כולנו כבר "צריכים להגיע"...
קחו אוויר, תקנו את הליקויים שלכם. המנעו להיכנס למקום הזה אצלכם בהם אתם מאשימים את כל הנהגים האחרים... "הביטו במראה שלכם...". הכל נמצא בידיים שלכם המחזיקות את ההגה ובכפות הרגליים שלכם הלוחצות על הדוושה.
הכי חשוב - בסביבת המגורים סעו לאט!!! יש תאונות שאין מהם חזרה לחיים נורמליים... לאט!!!
תמיד רואה בסטודיו ובפעילות שאנחנו עושים מראה מצויינת לחיי היום יום.
מנסה להאמין שההבדל בינינו לבין מקומות אחרים הוא בעובדה שאנחנו, גם המנחים וגם אתם הלקוחות, לוקחים אחריות ומנסים לשנות את גורלנו ומצבנו הגופני והנפשי כאחד.
תאמינו לי שאימנתי בכל מיני מסגרות, גדולות וקטנות, והדרך הכי קלה לקיים עסק היא פשוט "להעביר את החומר" ו...לקוות (???) שיקרו דברים טובים... אני לא מוכן להסתפק בכך, וכך גם הצוות העובד מולכם.
אני מנסה בכל האמצעים העומדים לרשותי להשפיע על כל מי שאני יכול בכל זמן ובכל דרך, לשנות, ליצור שינוי, לתקן, וגם לפקוח עיניים ולזהות צדדים חיוביים ונהדרים הקיימים בתוך כל אחד מכם.
אתם יודעים שיכולתי בקלות להתרכז בפילאטיס ולעזוב את כל השאר. אתם מכירים את זה ממקומות אחרים בהם אתם מבקרים. מתחומים אחרים.
אני חושב שלקיחת האחריות שלי / שלנו מובילה למקומות הרבה יותר גבוהים, חיוביים, מקדמים, מכל הבחינות.
וכמו שלמדתם להכיר אותי, אני לא מתייאש לעולם. מי שקשה לו, מבחינתי האתגר פשוט גדול יותר ומעניין יותר. להתייאש מותר לפעמים, אבל אסור להפוך את זה לדרך חיים...
לכן כשאתם מגיעים לסטודיו אל תשכחו שאתם מגיעים ללמוד. כמו כל למידה אחרת.
כדי ללמוד צריך להיות מרוכזים, עירניים, ממוקדים במטרה, קשובים, לא עייפים, מוכנים נפשית וגופנית, וחשוב מהכל פתוחים לקבל את כל החוויות הקשורות ללמידה, חיוביות וגם פחות חיוביות כאחד (כולנו לפעמים מרגישים שקשה לנו או שאנחנו לא מצליחים לבצע משהו כמו שצריך...).
לכל למידה יש תירגול שמטרתו ליישם את מה שלמדנו, לרמת "השטח" (לתאכלס...).
התירגול מתחיל מרגע שאתם יוצאים מהסטודיו בסוף כל שעור ועד הרגע בו שבתם לשעור הבא.
זו לקיחת האחריות שלכם. זו הדרך בה אתם מנסים לקחת את מצבכם "לידיים שלכם" ולא סומכים על המזל ועל ה"יהיה בסדר" המפורסם... כל מי שחושב שדברים פשוט יקרו, משלה את עצמו, בורח מאחריות, ועוסק בהימורים (יכול להיות שכן יקרו ויכול להיות שלא...).
והימורים (כמו שלמדנו השבוע ממקרה מוני פנאן...) לא תמיד משתלמים...
עד לפגישתנו הבאה בסטודיו עשו תרגיל עם עצמכם, פשוט,
בחרו שני נושאים בהם יש לכם "צרות", נושאים הקשורים לכם או לסובבים הקרובים אתכם,
ונסו לבחון את תפקידכם בכל "צרה" (כדי שלא יהיו אי-הבנות, "צרה" יכולה להיות העובדה שהכלב שלכם משתין לכם בתוך הבית... או שאתם לא מצליחים לשמור על סדר בבית או בשולחן שלכם... לא חייב להיות "חיים ומוות"...)
והציעו לעצמכם כמה דרכים שאתם יכולים לגרום לשינוי שיעזור בפיתרון הבעיה.
תאמינו לי שמהר מאוד תאמצו את השיטה בכל תחום בחייכם ותגלו שהרבה מאוד מהדברים שחשבתם שתלויים באחרים או במזל, בעצם תלוי בכם.
צריך רק לזהות, להחליט, לחשוב, ו... לעשות.
אושר לדוגמא הוא משהו שטמון בכל אחד מאיתנו. אנחנו רק צריכים לעשות את הדברים שיגרמו לנו להיות מאושרים.
אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילנו.
רציתי בהזדמנות הזו לברך את אחותי חלה ובעלה מייקה בארה"ב.
בשעה טובה ולקול הצהלות מכיוון ישראל וסביבותיה הודיעה לנו אחותי על כניסתה להריון.
קשה לי לתאר את ההתרגשות שלי. זו אחותי ה"קטנה". זה מדהים !
שתהיה לך התקופה היפה בחיים אחותי. כולנו שמחים בשבילכם ומפרגנים ואוהבים אתכם מאוד.
Love you sis
מאחל לכולכם שבוע מצויין.
אשמח מאוד לקרוא את תגובותיכם והארותיכם / הערותיכם.
לקוחות המעוניינים לקרוא פרסומים ומיילים קודמים יכולים להיכנס לקישור בתחתית המייל הזה המפנה לבלוג של הסטודיו (גם שם ניתן להגיב ולכתוב).
כדי ללמוד צריך להיות מרוכזים, עירניים, ממוקדים במטרה, קשובים, לא עייפים, מוכנים נפשית וגופנית, וחשוב מהכל פתוחים לקבל את כל החוויות הקשורות ללמידה, חיוביות וגם פחות חיוביות כאחד (כולנו לפעמים מרגישים שקשה לנו או שאנחנו לא מצליחים לבצע משהו כמו שצריך...).
לכל למידה יש תירגול שמטרתו ליישם את מה שלמדנו, לרמת "השטח" (לתאכלס...).
התירגול מתחיל מרגע שאתם יוצאים מהסטודיו בסוף כל שעור ועד הרגע בו שבתם לשעור הבא.
זו לקיחת האחריות שלכם. זו הדרך בה אתם מנסים לקחת את מצבכם "לידיים שלכם" ולא סומכים על המזל ועל ה"יהיה בסדר" המפורסם... כל מי שחושב שדברים פשוט יקרו, משלה את עצמו, בורח מאחריות, ועוסק בהימורים (יכול להיות שכן יקרו ויכול להיות שלא...).
והימורים (כמו שלמדנו השבוע ממקרה מוני פנאן...) לא תמיד משתלמים...
עד לפגישתנו הבאה בסטודיו עשו תרגיל עם עצמכם, פשוט,
בחרו שני נושאים בהם יש לכם "צרות", נושאים הקשורים לכם או לסובבים הקרובים אתכם,
ונסו לבחון את תפקידכם בכל "צרה" (כדי שלא יהיו אי-הבנות, "צרה" יכולה להיות העובדה שהכלב שלכם משתין לכם בתוך הבית... או שאתם לא מצליחים לשמור על סדר בבית או בשולחן שלכם... לא חייב להיות "חיים ומוות"...)
והציעו לעצמכם כמה דרכים שאתם יכולים לגרום לשינוי שיעזור בפיתרון הבעיה.
תאמינו לי שמהר מאוד תאמצו את השיטה בכל תחום בחייכם ותגלו שהרבה מאוד מהדברים שחשבתם שתלויים באחרים או במזל, בעצם תלוי בכם.
צריך רק לזהות, להחליט, לחשוב, ו... לעשות.
אושר לדוגמא הוא משהו שטמון בכל אחד מאיתנו. אנחנו רק צריכים לעשות את הדברים שיגרמו לנו להיות מאושרים.
אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילנו.
רציתי בהזדמנות הזו לברך את אחותי חלה ובעלה מייקה בארה"ב.
בשעה טובה ולקול הצהלות מכיוון ישראל וסביבותיה הודיעה לנו אחותי על כניסתה להריון.
קשה לי לתאר את ההתרגשות שלי. זו אחותי ה"קטנה". זה מדהים !
שתהיה לך התקופה היפה בחיים אחותי. כולנו שמחים בשבילכם ומפרגנים ואוהבים אתכם מאוד.
Love you sis
מאחל לכולכם שבוע מצויין.
אשמח מאוד לקרוא את תגובותיכם והארותיכם / הערותיכם.
לקוחות המעוניינים לקרוא פרסומים ומיילים קודמים יכולים להיכנס לקישור בתחתית המייל הזה המפנה לבלוג של הסטודיו (גם שם ניתן להגיב ולכתוב).
להתראות בסטודיו.
באהבה.
אבי.
