חיים שלמים יכולים לעבור כשהעיניים עצומות לרווחה
נדמה לפעמים שזו המציאות היחידה שאנחנו מכירים
אתם יודעים... כל פעולה שלנו היא תגובה למשהו שקורה לנו.
אבל באיזה שהוא שלב העיניים שלנו נפקחות
אנחנו מבינים שיש לנו בחירה
ועל הצומת הזו, בחיים של כל אחד מאיתנו, אני כותב.
אני עוסק כבר יותר מעשרים שנים בלימוד שליטה עצמית ללקוחותי בסטודיו.
חלק גדול מההתנסות של המתאמנים עוסק בהתבוננות פנימה וניסיון להבין
למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים לסיטואציות.
מבחינתי, אין שום בעיה בעובדה שכשקשה לנו אנחנו מתכווצים ונדרכים, פיזית ומנטלית,
החוכמה היא להתבונן במה שקורה לנו כשקשה לנו ולשלוט בסיטואציה!! זו כבר אומנות!!
יש הרבה דוגמאות מהספורט שמראות איך האלופים מצליחים להתעלות ברגעים החשובים.
איך הם מצליחים דווקא ברגעים הכי קשים ומאתגרים, ב-money time, לקלוע את הזריקה
של המשחק לסל או לחבוט בכדור הטניס בדיוק על הקו...
אנחנו קוראים לזה "עצבים מברזל" או "קור רוח" אבל האמת היא שזה לא מקרי אלא תוצאה של
עבודה ארוכת שנים על הצד המנטלי והבנת התהליכים הקורים לנו ברגעי דחק ולחץ.
איך זה קשור לאגו? אגו גורם לתגובות אינסטינקטיביות, כדי למצוא את ההשפעה שלו צריך לעצור רגע (!!!)
ולנתח סיטואציות (כמו בפילאטיס...), לפרק תגובות לגורמים ולפעמים להעזר בגורם מקצועי שיעזור
לנו להתבונן בצורה "נקייה" על אופן ההתנהגות והתגובה שלנו.
כשמישהו אומר לנו משהו קורים הרבה מאוד דברים בזמן מאוד קצר... מהירות התגובה היא לפעמים בעוכרינו.
זוכרים את המשפט "ספור עד 10 לפני שאתה מגיב"? זה משפט שבא להגיד לנו לעצור רגע, לבחון,
להבין, לשקול, לפעמים "לישון על זה", ורק אז להגיב.
כמו הרבה תגובות ותהליכים אוטונומיים אצלנו בגוף, גם לאגו דרך אוטונומית משלו. הוא תמיד "מצתדק"
בכך שהוא בא "לשמור עלינו" ולהגן על כבודנו ולהציג באסרטיביות את עמדתנו, אבל האמת היא
שהוא, בערמומיות שלו, גורם לנו גם הרבה נזק ומכניס אותנו למצבי קיצון מהם קשה לנו לפעמים
להשתחרר. איך זה דומה למה שקורה לנו בגוף? - כשאנחנו נתקלים בקושי בחיים שלנו אנחנו בדרך
כלל מצמצמים את הנשימה ונדרכים (פיזית ומנטלית) כשברור שמה שיעזור לנו להתגבר על הקושי
דווקא תלוי בהארכת הנשימה והעמקתה ובהורדת הדריכות כדי לאפשר תנועה שתמיד תמיד
גורמת לנו להרגיש משוחררים יותר ממתח ומלחץ (stress).
בשעור פילאטיס אני יכול לכוון את המחשבה של המתאמנים למה שקורה בגוף שלהם בזמן הזה,
ולעזור למתאמנים לשפר את השליטה שלהם בתגובה למצבי לחץ ומתח. לגבי האגו, הדרך היחידה
לשנות את דרכי התגובה שלנו ולהמנע מלתת לאגו אוטונומיה מלאה היא על ידי זיהוי!!
כשאנחנו לומדים לזהות את הכוח ההרסני של האגו על חיינו אזי יש לנו סיכוי לתקן ולהמנע מלהיכנס
ל"בורות" (מלשון בור באדמה..) האלה שהחיים מזמנים לנו כמעט כל יום.
קחו לדוגמא את אחד המצבים השגרתיים ביותר, אתם נוהגים ברכב שלכם ומישהו מצפצף מאחוריכם...
אני יודע שאתם מחייכים כרגע, אבל ברגע שאתם שומעים את הצפירה הזו הדם ישר עולה לראש
ובדרך כלל הוא מלווה במשפטים שרצים לנו בראש "מה הוא חושב לעצמו???" "הכביש של אבא שלו??"
"הוא חושב שהוא חי לבד בעולם??" ועוד ועוד פנינים שמתרוצצים להם בראשנו ולפעמים
גורמים לנו להתנהג בצורה לא הגיונית במהלך השניה/שתיים מרגע הצפירה.
זו פעולתו של האגו שלנו. אבל אם היינו מזהים את התגובה הראשונית אצלנו ומונעים מהאגו לנהל
את הסיטואציה אז היינו מגיעים למסקנה שהדבר הנכון לעשות הוא לזוז הצידה כדי לאפשר
למצפצף לחלוף על פנינו, ולהמשיך בנסיעה הרגועה שלנו כמו שאנחנו אוהבים ומעדיפים.
כמה זה קשה? ובכן... מאוד!!!! כי לפעמים אנחנו נתקלים במצבים מעצבנים מאוד, בהם קשה
לנו לשלוט באגו ואז התגובה שלנו מסלימה את האירוע...
כמו שאני אומר למתאמנים שלי במהלך שעור, העולם אינו מושלם, וכך גם התירגול!
לא תמיד זה מצליח לנו. ולא בכל דבר שאנחנו מתנסים אנחנו מיד מצליחים. לפעמים זהו תהליך
סזיפי וארוך, וכמו בכל תהליך כזה יש עליות ו... גם ירידות. אבל כשאתם שמים לכם למטרה,
לשנות צורת התנהגות הנובעת מחוסר שליטה, החוכמה היא להסתכל על גרף ההתקדמות ולווא
דווקא על מעידות וזמנים בהם אתם נכשלים.
כמו בכל תהליך לימודי, אנחנו צריכים להציב מטרות ולשאוף להגיע אליהן. חלק מהמטרות הן קצרות
טווח וחלקן ארוכות טווח. אני יכול לספר לכם שאני הצלחתי בשנים האחרונות לשנות מהקצה אל הקצה
את ההתנהגות שלי בכל הקשור לשליטה עצמית והתבוננות וזה שינה את כל עולמי!!!
כל טיפוס לפיסגה מתחיל מהצעד הראשון! ואין שעה יפה כמו עכשיו!
אל תוותרו לעצמכם בכל הקשור לתגובות הנובעות מהאגו שלכם. אל תאשימו את האחר ואת הסיטואציה.
בסוף בסוף הכוח נמצא בידיים של כל אחד מאיתנו. המטרה שלנו היא לשפר את חיינו
על ידי שיפור השליטה העצמית והכרת ה"בורות" שלנו והדרך להמנע מליפול לתוכם שוב ושוב.
ב ה צ ל ח ה !
