30 שנים שאני עובד מול קהל
מהם 20+ שנים בסטודיו שלי, זה שאני הקמתי ואחראי על בניית קהל הלקוחות שלו
ואתם יכולים לתאר לעצמכם שבמהלך כל כך הרבה שנים עמדתי לא פעם בפני דילמות
הקשורות לדיעה האישית שלי מחד ולתפקיד שלי מאידך.
אסביר - לכל אחד מאיתנו דעה אישית לגבי תחומים רבים של החיים
אני לדוגמא מאמין נלהב בחופש הפרט ובעצמאות הבחירה של כל אדם ביקום.
"חיה ותן לחיות" זה המוטו. מפריע לי מאוד שציבור כלשהו מנסה לכפות דעתו והרגליו
על ציבור אחד. מפריע לי שחברה מסויימת קובעת נורמות התנהגות שלא מאפשרות למיעוטים
להתנהג בחופשיות וללא הצורך להסתתר. וכדי שלא יובנו הדברים שלא בהלכתם, אני מדגיש שכל האמור
הוא כמובן בהתאם לנורמות התנהגות בסיסיות כפי שמפורט בעשרת הדיברות של האנושות (עשרת הדיברות אינן
קוי מתאר לעם היהודי אלא לכלל בני האדם על כדור הארץ מאז ומעולם!!), ולמי ששכח: (הדיברות העיקריות)
* כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך.
* לא תרצח.
* לא תנאף.
* לא תגנוב.
* לא תענה ברעך עד שקר.
* לא תחמוד בית רעך. לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך.
אלה הכללים הבסיסיים. אלה קוי המתאר של המוסר שלנו כעם, כאנושות. לקוים אלה כמובן אפשר להוסיף
אך מומלץ לא לגרוע או לתת פרשנות. מהי פרשנות? נגיד שיש בעולם אדם רע ומזיק שלא מקיים את הדיברות לפיהן כלל
האנושות מתנהגת, יקום בית משפט שמונה על ידי האנושות ויחליט לקחת את חייו ולהוציאו להורג...
זו פרשנות של הדיבר החשוב מכולם, "לא תרצח". מצד אחד תבוא האנושות ובצעד מתגונן תגיד "כל מה
שאנחנו מנסים לעשות זה להגן על עצמנו בפני מפירי הדברות", מצד שני מי שם את השופטים כמחליטים
במקום אלוהים או הטבע? (תלוי במה אתם מאמינים...). זו השאלה העומדת בפתחנו כעת...
מי שם את השופטים להחליט מה טוב ומה אינו טוב? זו שאלה הסטורית שפעמים רבות עמדה למבחן
במדינות ובמשטרים שונים לאורך ההסטוריה.
במעמד הר סיני ירד משה מההר עם עשרת הדיברות והעם קיבל את דבר אלוהים. אבל אנחנו חיים בעידן החדש,
עידן שבו מי שנבחר על ידי הרוב בעם לוקח לעצמו את הזכות השמורה רק לאלוהים ומחליט עבור כולם
מה יהיו קוי המתאר של המדינה. וכאשר דבר כזה קורה קוי המתאר כולם מתחילים להתערער...
פתאום עולות השאלות "מתי יש לציית לחוק?" או "מתי מותר לבצע עבירה?" ו- "האם החוק הזה הוא
הוגן או לא"... או "האם יש אנשים שהם מעל החוק?" ועוד ועוד.
כלומר פתאום נדמה שיש הרבה "שטח אפור" בין השחור (האסור) לבין הלבן (המותר)
אבל זו בסך הכל אשליה. כי השחור והלבן לא השתנו, וכל עוד האנושות רוצה לשמור על עצמה ועל שפיותה
קוי המתאר שניתנו במעמד הר סיני הם הם חוקי היסוד ולא כל הפרשנויות שצצות ועולות בכל יום.
השטח האפור עליו אנחנו מדברים נותן חופש פעולה לכל אלו שמנסים לכתוב מחדש את עשרת הדיברות!!
פתאום עוצר רוכב אופנוע ליד אדם במעבר חציה ובגלל הערה תמימה מחליט לדקור ולרצוח אותו...
למה? כי מבחינתו לדיבר החמישי "לא תרצח" יש כבר "פרשנות" בשטח האפור ולפי הפרשנות הזו
מותר לרצוח אדם בגלל שהעיר הערה... או שאדם שנתנו לו את האחריות על כספי ציבור
מחליט לעבור על הדיבר השביעי (לא תגנוב) כי בשטח האפור שלו לקהילה שלו אין מספיק כסף,
והוא, מתוקף תפקידו, מחליט לשלוח ידו ולעשות פרשנות לחוק ולגנוב ולעשות מה שמבחינתו הוא
הדבר הנכון לעשות...
פרשנות לחוקי היסוד האמיתיים, אלו הכתובים בעשרת הדיברות, הם שורש הבעיה.
בעידן המודרני בו אנחנו חיים יש כוח רב לתקשורת ההמונים באמצעות הרשתות החברתיות והמסכים האישיים
הנמצאים בכל יד מגיל מאוד צעיר. היכולת להנדס תודעה ולהשפיע דרך האמצעים האלה הופכת להיות
"מגיפה". למגיפה הזו אין אבחנה בין ימין ושמאל או בין שמרנים לרפורמים. היא יכולה ומצליחה לגרום
להרבה "רעש" מכל כיוון אפשרי. אבל אני שואל את עצמי לא פעם, בעיקר כשאני נכנס בשערי הסטודיו שלי
אליו אני מתיחס כמו "בועה", מה המטרה של כולנו? עזבו לרגע את הדעות הפוליטיות שלכם. מה באמת
המטרה של כולנו בעולם הזה? לחיות בשלום עם שכננו, לעבוד ולהתפרנס בכבוד, לגדל את ילדינו ולראות אותם
מצליחים וחיים באושר, להנות ממנעמי העולם, לאהוב, ואולי אפילו לעזור, ככל שניתנת לנו האפשרות, לכל מי שזקוק
לעזרתנו בין אם במעגלים הקרובים אלינו ובין אם בתחומים הנראים לנו חשובים.
האם מישהו מכם באמת חושב שניתן לחיות באחווה ובהרגשת "ביחד" כשצד אחד שולט ומחליט עבור הצד
השני?? האם מישהו מכם באמת חושב שמישהו עלי אדמות יכול לבוא ולשנות את קוי היסוד מבלי שתהיה
הסכמה רחבה על אופי השינוי והשפעותיו??
כמו שאני רואה את זה, כוח פוליטי שהושג בזכות רוב בבחירות נותן לנבחרים את הזכות לשרת את העם!!!
העם זה אתם ואני. העם זה כולם. זה לא רק תומכי הנבחרים... הנבחרים כרגע עושים פרשנות (זוכרים??)
לקוי היסוד וחושבים שבגלל שנבחרו ליצג את העם ולשרת אותו הם יכולים לקחת את התפקיד של אלוהים
ולכפות את שינוי קוי היסוד לתועלתם.
לאט לאט אתם יכולים להבין את הדילמה שלי בכל פעם שאני נכנס לסטודיו. לקוחות הסטודיו הם אנשים
טובים, כאלו שקוי היסוד ברורים להם, כאלו שעשרת הדיברות בהירים להם יום יום שעה שעה.
לקוחות הסטודיו אינם פרשנים של החוק. הם, כמו הרוב בעם שלנו, מקיימים את החוק כהלכתו כי הם
יודעים שברגע שתתחיל פרשנות אישית/פרסונלית לחוק אז אנחנו חוזרים לאותו מעמד הר סיני של פעם ו...
שוברים את הכלים... ואתם מכירים את המשך המשפט... ו... לא משחקים!!!!
אנחנו מתקרבים לרגעי האמת. לאותו רגע שבו כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו במה הוא מאמין
ואיך הוא רוצה שחייו ייראו בעתיד הקרוב והרחוק.
אני חושב שפשרה היא חלק מהחיים. וכמו שלמדתי במהלך חיי, יש פשרות שבהם אנחנו צריכים לותר, ויש
פשרות עליהם אנחנו צריכים להתעקש, אבל אין אף נושא בעולם שבגללו שווה לסיים את הכל...
אין אף סוגייה שלא ניתנת לפתרון. נכון, לא תמיד כולם מרוצים ולפעמים נשארים גם קהילות מאוכזבות
אבל אנחנו באמת מתקרבים לרגע שבו כל הטוב הזה, החיים, המשפחה, האמת, האהבה, עומדים למבחן.
זכרו - זה לא סרט הוליוודי אמריקאי שבו יש תמיד Happy Ending... יכול מאוד להיות שבמקרה
שלנו לא יהיה סוף טוב וזה בעיקר תלוי בנו. מצאתי שהתנהגות חיובית וגישה פשרנית היא מידבקת
ושהפגנת אהבה וחיזוק האמת גורמים לאחרים שסטו קצת מהדרך הזו לחזור ולהתנהג בצורה
שתאפשר המשך, שתאפשר עתיד. כל אחד מאיתנו משפיע בחלקת האלוהים שלו!!! אני בסטודיו,
אחר במקום העבודה שלו, בכבישים, בסופר ובעצם בכל מקום!!!
בואו נחזור ונחזק את היסודות שעליהם הכל מבוסס. כבוד הדדי, הקשבה לאחר, ציות לחוק.
מאוד מקווה שאנחנו עומדים בפני עידן חדש וחיובי.
מוצא שקשה לי המחשבה שכל הטוב הזה יגמר פתאום.
באהבה ובתקווה.
אבי.