שלום לכולם.שבת שלום.

מקווה שאתם נהנים מהשקט של השבת, מהמנוחה המתבקשת אחרי שבוע נוסף. סופהשבוע הוא גם זמן מצויין לצאת מהבית למטרות הקשורות לפנאי ונופש. טיול, הליכה, נשימת הנוף והטבע לתוכנו. כמה מהנה לחזור ולחוות מהדברים שברוב המקרים אנחנו כבר מקבלים כמובנים לאליהם, פריחה, צבע הפרחים, ריח הגשם, פשוט להינות מהדברים הקטנים.

אני תמיד מנסה להעביר את המסר שפעילות גופנית לא חייבת להיות כזו שגורמת לנו לסיים מותשים... כל פעילות וגם הקלה ביותר (טיול סביב לבלוק הרחוב...) מביאה תועלת לגוף ובעיקר לנפש. זו אחת המסקנות אליהן הגעתי במהלך הטיול האחרון... במקומות בהם ביקרנו ראיתי תרבות פעילה מושרשת, הכוונה היא שגם בעולם המאוד מערבי שלנו, בו יש פתרון "מכני" כמעט לכל מטלה גופנית, ניתן וצריך לבצע כמה שיותר מטלות בעזרת הגוף.

הדוגמא שלי היא אולי המצחיקה מכולן... ביתי שבשכונת מול היקב ממוקם חמש דקות הליכה מהסטודיו... אני מגיע לסטודיו לפחות פעמיים ביום, בבוקר ואחר הצהריים, למרות המרחק הקצר אני מעדיף להכנס למכונית, ליסוע בדיוק שתי (!!!) דקות... וכל זאת בשביל ה"נוחיות"... זו לדעתי תרבות מערבית לקויה. החלטתי שממחר, יום ראשון, תחילת חודש נובמבר 2008, אתחיל בשינוי הקטן שלי, ואתחיל לצעוד לסטודיו וחזרה ולא אשתמש במכונית, כך גם כאשר אני צריך להגיע למושבה ואין לי מגבלת זמן כלשהי. השינויים הקטנים הללו הם אלה שמשנים לנו את השקפת העולם ביחס לגופנו. הם אלו שיעשו את השינוי הגדול יותר בנפשנו. הרי כשאנחנו הולכים ברגל אנחנו חווים בצורה הרבה יותר חזקה את כל מה שיש לעולם שלנו להציע... הטבע, הצבעים, הריחות... במכונית הכל נעלם מאחורי החלונות הסגורים והמזגן ה"נוח"...

במהלך הטיול שעשינו באוסטריה ובגרמניה היה לי מנהג קבוע לקום בכל בוקר מוקדם יחסית ולצאת עם הקפה שלי החוצה (לקור שאני כל כך אוהב...) כדי לחוות קצת את הסביבה... מה שראיתי היה נפלא. המוני אנשים יוצאים לדרכם בבוקר על גבי אופניים, עם תיקים, בלי תיקים, רוכבים לעבודה, ללימודים, לסופרמרקט, צעירים, מבוגרים, פשוט מדהים! נכון שבאיזורים הללו התרבות הפעילה שונה מזו הנהוגה כאן, אבל כמו שציינתי בראשית הדברים, השינויים הגדולים מתחילים מהדברים הקטנים, מזה שכל אחד מאיתנו ישנה משהו קטן ב"חלקת האלוהים" הקטנה שלו. וכאן אני לא מדבר רק על העובדה שאנחנו צריכים להיות פעילים יותר אלא גם על החינוך הבסיסי שלנו כבני אדם על העובדה שכאשר אנחנו רואים אנשים צועדים או רוכבים בדרכים אנחנו צריכים לכבד אותם ולתת להם זכות קדימה לשימוש בדרכים.

בצומת אחת בה עמדתי בגרמניה נדהמתי מכך שכאשר רוכב אופניים הרים את ידו לאותת על רצונו לפנות, המכוניות שהיו מאחוריו פשוט האטו ואיפשרו לו לבצע את הפניה בביטחה וללא סכנות מיותרות, כך גם בכל הקשור להולכי רגל. זו תרבות. נקודה. כי ברגע שרוכבי אופניים והולכי רגל ירגישו בטוחים נוכל אנחנו להצטרף ל"מעגל" שלהם.

אני חייב להודות שכאשר אני רואה רוכב אופניים נוסע בדרכים מהירות אני חרד לגורלו... בגלל שנהגי המכוניות בכבישים לא ממש "מחשיבים" את פעילות הפנאי כדבר שצריך לטפחו לשמר אותו.

השינוי צריך להתחיל היום ועכשיו ובתוך המכונית שלנו... השינוי יכול להתחיל גם בפעם הבאה שתתקרבו למעבר חציה... האטו, כבדו את הולכי הרגל, עזרו לשנות את התמונה הדי עגומה של פעילות הפנאי בארץ...

תודה לכולכם על הבעת האמון בסטודיו וצוות ההדרכה. אנחנו מאוד מעריכים את העובדה שאתם בוחרים בנו להנחות אתכם. זו זכות גדולה.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה בנושאים מקצועיים – אפשר גם באמצעות המייל. שיהיה לכולנו שבוע מצויין

ומוצלח.

להתראות בסטודיו.

אבי.

שלום לכולם.

מודה שלקח לי כמה ימים "לנחות" חזרה לתוך המציאות הישראלית.לא יודע איך אתם כשאתם שבים מחופשה מחו"ל, אני בכל אופן שמח לחזור בכל פעם לארצנו הקטנטונת והייחודית.שמח לחזור ל"מוכר" והעיקר הביתה...

איתי ואני נסענו זו השנה השלישית לחופשה בחו"ל בניגוד לפעמים הקודמות בהן לא ממש היינו צריכים להסתדר במלוא מובן המילה החלטנו הפעם ללכת "על כל הקופה" ולשכור קראוון במינכן ומשם לצאת ל"מיני מסע"לכיוון האלפים האוסטריים, לתת "קפיצה" ללגולנד לפני החזרה ו... לחזור לשיגרה.

חופשה בקראוון היא לא חופשה רגילה...הבית נוסע איתכם, שינה באתרי קמפינג, טיול "שטח" מבלי להרגיש את הקרקע...מבחינתי זה היה כמו לחזור שלושים וחמש שנים אחורה (הייתי פחות או יותר בגיל של איתי...) לטיולי המשפחות שעשיתי בילדותי.. אני חושב שרק כשנכנסתי חזרה הביתה הבנתי איזו אחריות היתה על כתפי... פתאום יכולתי להרגע ולא לחשוב כל הזמן לאן נוסעים או מתי מגיעים לכל מקום ומקוםאני לא אומר את זה ממקום של חרטה, להיפך, לפעמים דווקא במצבים כאלה אנחנו נמדדים ואני מגלה כל פעם מחדש ממה קורצתי כאשר אני צריך להחליט ולעשות ולא רק לחשוב...

אחרי יום ארוך ודי מתיש, שהחל בחצות יום שני בנתב"ג ונגמר באגם chieme-see דרומית מזרחית למינכן באתר הקמפינג הראשון שלנו, יכולנו איתי ואני לסדר את ה"בית" שלנו, לקנות מצרכים שאנחנו אוהבים, לשמוע את המוסיקה שאנחנו אוהבים ולנוח מול נוף אגם משגע המוקף בחורשות המלאות עלי שלכת בשלל צבעים (בסוף המייל אוסיף מספר תמונות להנאתכם ומי שרוצה לראות פירוט גדול יותר מוזמן להיכנס ל-facebook שלי, אצרף את הקישור בהמשך..).

בתחילת היום השני עברנו את הגבול לאוסטריה ונסענו למכרות המלח של זלצבורג הנמצאים בעיירה Hallien דרומית לזלצבורג. הנסיעה באוסטריה היא חוויה בפני עצמה, הנופים, הריחות, הטבע כל כך חזק ועוצמתי, אי אפשר להישאר אדיש. מים זורמים בכל מקום, טירות, הרים עצומים, ואנחנו נוסעים לנו ועוצרים בכל פינת חמד שאנחנו מוצאים,מדברים, שרים וצוחקים והעיקר נמצאים ביחד... גיליתי שאיתי הפך מילד לשותף מלא. אחראי יותר, משתתף יותר וכמובן אוהב כל הזמן... וגם אוהב להביע את הרגשות שלו. הביקור במכרות נמשך כשעתיים ובמהלכו יורדים למעמקי המכרות העתיקים ומגיעים לעומק של 210 מטרים מתחת לפני הקרקע. הביקור מאוד אטרקטיבי לילדים כיוון שנוסעים על רכבת לתוך ההר וגולשים על מגלשות כורים בגבהים של עד 50 מטרים והכל בתוך ההר. הטמפרטורה היתה 10 מעלות ולי היה נהדר, סוף סוף קר... סוף סוף אויר יבש... איזה כיף...

היום השלישי הוקדש למערות הקרח הגדולות ביותר בעולם הממוקמות בעיירה Werfen. הגישה למערות אינה פשוטה ומחייבת כושר גופני לא מבוטל ויכולת לסבול קור... הטיפוס למערות כולל כשעה של הליכה מאוד מאומצת בשיפוע משמעותי, במהלך הטיפוס העלה אותנו רכבל לגובה של כ- 1700 מטרים מעל פני הים, ולאחר הליכה נוספת הגענו לפיתחה של המערה. האוסטרים כמו שכולנו יודעים... מאוד מסודרים. הכל שם "מתקתק" כמו שעון... לתחילת הסיור חיכינו להיווצרות קבוצה של כארבעים אנשים (איתי ואני הובלנו את הקבוצה... ) ונכנסנו למערה בה שוררת טמפרטורה קבועה של... 0 מעלות צל'.... גם בתוך המערה המדהימה הזו עולים ויורדים כאלף וארבע מאות מדרגות... רטובות וחלקות... אבל המאמץ כולו שווה.. צורות הקרח שנוצרו מחילחול וקפיאה של הנוזלים לתוך המערה הן פשוט עוצרות נשימה. ההרגשה היא כאילו הולכים בתוך קרחון ענק... את הנוף המוביל למערה לא ניתן לתאר במילים... פשוט מרגישים על גג העולם.. הכל פורח וצומח, ריח של "נקי"..

היום הרביעי היה המיוחד מכולם. מעבר ההרים Grossblockner הנחשב לדרך היפה באירופה. איתי ואני קיבלנו החלטה לצאת לדרך למרות שמזג האויר לא בישר טובות. גשם שירד במהלך הלילה קפא וגרם לתנאי דרך לא עבירים... למזלנו הרב עלו הטמפרטורות לקראת השעה 08:00 והקרח הפשיר ואיפשר מעבר. הדרך מתחילה בעיירה Bruck והטיפוס המדהים ביופיו העלה אותנו לגובה של 2504 מטרים מעל לגובה פני הים במעבר Hochtor. כאן מצאנו את השלג אותו חיפשנו וכאן היה מאוד קשה להכניס את איתי חזרה לאוטו.... בקיצור חווית טבע הכי חזקה שניתן לתאר.

ביום החמישי ביקרנו במפלי Krimml שבין מעבר ההרים לבין העיר אינסברוק. המפלים נחשבים לגבוהים ביותר באירופה (385 מטרים של מים שוצפים ונזרקים מטה) וגם שם הטבע שלט ללא עוררין. איתי התמקד בחיפוש אבנים יפות (קריסטלים הוא נוהג לקרוא להם...) ומילא את כיסיו באבנים נוצצות. אני ישבתי לי והאזנתי לרחש המים הגועשים בין הסלעים. הרחתי את ריח היער הספוג נוזלים. את ריח הפטריות הנהדר שממלא את כל חלל העצים הגבוהים. הרגשתי כיצד המצברים מתמלאים להם בתוכי...

היום השישי הוקדש כולו ל א-י-ת-י ! ! ! (למרות שגם אני לא בדיוק סבלתי...) נסענו כשלוש שעות וחצי עד לעיירה Gunzburg בגרמניה, בה ממוקם... L-E-G-O-L-A-N-D. בילינו שם חמש שעות של כיף ורכבות הרים מפחידות. קנינו מזכרות. ראינו איך מייצרים את הלבנים המפורסמות בעולם. היה מדהים.

היום השביעי והאחרון הוקדש למנוחה והחזרת הקראוון סמוך למינכן כשלמחרת טסנו חזרה ארצה לאחר לילה קצר במלון בו פינקנו את עצמנו בארוחה במסעדה.

מובן שבעקבות נסיעה כזו יש לי המון (!!!) מסקנות ותובנות.

אבל החשובה מכולן היא: הזמן שלנו עם הילדים שלנו הוא היקר מכולם. כל השאר זה רק תפאורה... למרות שראינו מקומות ודברים מדהימים המראה היפה מכולם היה לראות את איתי ישן כמו מלאך בסוף כל יום... ולהעיר אותו בכל בוקר עם חיבוק חזק וכוס תה שהוא אוהב הפך כל יום לטוב יותר בלי קשר למה שקרה אחר כך... מקווה שחזרתכם לשיגרה לוותה בחיוך, אין טעם לרטון... זה לא עוזר... אני חייב להודות שמרגע שהגעתי הביתה חיכיתי בכליון עיניים להגיע שוב לסטודיו ולפגוש אתכם. באמת התגעגעתי... ה"סוד" הוא לעשות דברים שאנחנו אוהבים לעשות בחברת האנשים שאנחנו אוהבים לראות...

אין ספק שאני בר-מזל...

מחכה לכם בסטודיו. באהבה. אבי (ואיתי כמובן... בלעדיו הייתי חסר חלק מאוד גדול באישיותי...).

טקסט מפולין

שלום לכולם


אחרי שכתבתי את המילים האחרונות שלחה לי מיכל טיסר
טקסט אותו צילמה בסיור שערכה לאחרונה עם אמא בפולין.


הטקסט מצויין, מרגש ונכון.


סוף שבוע מצויין לכולם.


אבי.

חגים ומועדים לשמחה

חגים ומועדים שמחים לכולם.

ראשית ברצוני להודות לכולכם על האהבה והמתנות שהרעפתם עלי ועל הסטודיו בפרוס השנה החדשה.

כל מחשבה ומעשה מאוד מרגשים אותי ואת צוות הסטודיו. הסטודיו "יקום ויפול" על איכות לקוחותיו ועל מידת הרגישות שלהם למקום. אני מרגיש בר-מזל שיש לי את האפשרות להנחות אנשים חמים שאיכפת להם, ולא רק מעצמם.

וזו גם השורה התחתונה הפעם:

"האחר" ואיך שאנחנו מקבלים אותו.

לא כל מייל שאני שולח קשור ישירות לתחום הפילאטיס והאימון הגופני

אבל "מאחורי השורות" תמיד נחבאים מסרים חשובים

העוזרים לנו להתמודד עם הקשיים והאתגרים העומדים בפנינו בכל

תרגיל ותרגיל בשיטת הפילאטיס, אתגרים שהם לא בהכרח גופניים...

בתקופת יום הכיפורים מלווה אותנו המילה "סליחה" וגורמת לנו

לחשוב.. לחשוב האם אנחנו צריכים לסלוח או שמא צריכים

לסלוח לנו... על מי שאנחנו..

אני אישית למדתי במהלך שנות עבודתי עם אנשים,

בכל מיני מסגרות, לקבל את האחר.

רק על ידי קבלת האחר יוכלו כל הסובבים אותנו לקבל

אותנו כשווים ומקובלים.

מאוד פשוט "לשפוט" ולהעביר ביקורת,

לפעמים זה אפילו משחרר לנו מעט לחץ פנימי,

אבל האם זה באמת עוזר לקדם ולהתקדם?

בתחום בו אני עוסק המטרה היא קודם כל לקדם ולהרגיש

התפתחות בכל אימון ואימון, בכל פגישה ופגישה,

התקדמות והתפתחות יכולים לבוא לידי ביטוי בהיבט גופני,

או (בעיקר) בהיבטים "חבויים" כהתנהגות ויכולת "להביט במראה"

ולהתמודד עם המציאות (שלפעמים כואבת..).

בתחילת דרכי המקצועית הייתי מגיב באגרסיביות לכל אלה

שהיו "שונים" מהקו שלי, חשבתי "איך זה יכול להיות שהם

לא חושבים ומתנהגים ונראים כמוני?..."

וניסיתי לשנות אנשים כדי ש"יתאימו אלי"..

כולכם יודעים שהסוד בהתמודדות יום יומית עם אוכלוסיה מגוונת

היא היכולת לקבל אנשים כפי שהם ולנסות לעזור לכולם גם אם זה

לפעמים קשה ומתסכל. ההסתגלות ברוב המקרים היא דווקא שלנו...

אנחנו אלה הממאנים להשתנות... אנחנו אלה המהווים את המכשול...

סיפרתי השבוע לחלקכם שאיתי שלי מנסה ללמוד ליסוע על אופניים..

ואני, כאחד שכל דבר "גופני" בא לו בטבעיות ובקלות מאז היותי ילד,

לא מצליח להבין איך זה יכול להיות שהבן שלי (.....)

מתקשה כל כך במשימה כל כך "פשוטה"...

אני בטוח שכהורים אתם מבינים בדיוק על מה אני מדבר ולוא דווקא

בהקשר הזה של רכיבה על אופניים...

בני האדם הכי קרובים אלינו הם בעיקר שונים (!!!) מאיתנו.

השוני הזה מתבטא בכל מיני היבטים וזה מה שהופך את החיים לכל כך מעניינים..

השאלה היא האם אנחנו יכולים לסלוח להם על זה שהם לא יודעים משהו

וללמד אותם מהידע והניסיון שלנו או שאנחנו מגיבים באגרסיביות ובכעס

ו"נסגרים" לנו בתוך תחושת התיסכול...

אם המטרה היא להתקדם ולעזור קיימת רק אפשרות אחת – סבלנות וקבלת

העובדה שהאחר הוא אחר ושונה מאיתנו,

ויותר מזה – שזה בסדר שהוא שונה מאיתנו !!!

האימון והתרגול בסטודיו בקבוצות קטנות תורם, לדעתי, לפיתוח הסבלנות

והיכולת לקבל את האחר.

קרה לכם שתרגיל מסויים היה ברור לכם כל כך מהר שלא הצלחתם להבין

איך האדם הנמצא ממש לידכם לא מצליח "לקלוט" באותה מהירות כמוכם?...

ברוב המקרים אראה על פניכם הבעה המשדרת "נו... אולי תתעורר כבר..."

במקום לקחת נשימה ארוכה ולחייך,

במחשבה שבתרגיל הבא אתם עשויים למצוא את עצמכם באותה הסיטואציה...

כמו שכבר כתבתי בעבר, אף אחד מאיתנו אינו מושלם, ולאף אחד אין

את היכולת לבצע הכל בצורה מושלמת ומדוייקת יום אחרי יום.

אנחנו מתקשים ומתעייפים ומוגבלים וזה מה שהופך אותנו לאנושיים.

הגדולה שלנו היא ביכולת ללמוד לקבל את המגבלות שלנו וכמובן לקבל

את השונים מאיתנו באהבה ובחום גם כשזה בא על "חשבוננו" ולא

מאפשר לנו לזרום בקלילות ובקלות שבה אנו רגילים.

אני מאחל לכולכם שנה טובה.

מלאה בחוויות טובות ואהבה.

שנה בה כל האהובים שלכם יפרחו ויתפתחו.

שגם אם תדעו צער תלמדו לקבל זאת בלב פתוח ואוהב.

אני וצוות הסטודיו מתחייבים להמשיך ולנסות לקדם אתכם ולגרום לכם

להתמודד עם הקשיים שלכם דרך התרגול והאימון ו... החיוך.

כדי להוסיף נופח מקצועי מסויים למייל הזה אני רוצה להציג בפניכם כמה

סרטונים קצרים המלמדים אותנו קצת על מבנה הגב והחוליות המרכיבות אותו.

הסרטונים הם מאוד כלליים אבל הם מאפשרים "הצצה" לעולם

האנטומי / ביומכני של גופנו.

(כמובן שיש קישורים מעניינים מאוד אליהם ניתן להגיע כאשר

נכנסים ל-www.youtube.com ).

קישור ראשון מסביר בצורה נהדרת על מבנה הגב (חוליות,

דיסקים בין חולייתיים, חוט השדרה ועוד) ומפרט גם מה קורה כאשר

קיימת דחיסה בין שתי חוליות סמוכות:

http://www.youtube.com/watch?v=Q70c0jT2J_8&feature=related

סרטון אנימציה קצר המראה את התנועתיות של החוליות בחלקי הגב

השונים (צוואר, בית חזה, מותן ואגן):

http://www.youtube.com/watch?v=aDvbAvBLQuM

סרטון קצר שיזכיר לכם תרגיל מצויין שאנחנו מבצעים בסטודיו

(וצריך ואפשר לבצע גם בבית...) התרגיל מאפשר תנועה בין-חולייתית

מצויינת:

http://www.youtube.com/watch?v=C_fIFAt-h_8

אשמח לענות על שאלות המעניינות אתכם וכמובן לקרוא את תגובותיכם לכתוב.

אני קורא ומביט בכל פיסת מידע מעניין שאתם שולחים אלי – תודה רבה.

בערב חג סוכות (יום שני הקרוב ה- 13/10/08 ) ייסגר הסטודיו לפרק זמן של שבוע

(החזרה לפעילות תהיה בתאריך 22/10/08 יום ד' אחרי חול המועד סוכות).

איתי ואני יוצאים ל"מסע" עם קראוון ממינכן לכיוון ההרים באוסטריה

בחיפוש אחרי הרפתקאות, נופים עוצרי נשימה ומזג אויר "שונה"

מזה שיש לנו בארץ... (אנחנו מחפשים שלג... וקור...).

במהלך השבוע הזה ניתן יהיה לשלוח לי sms אך לא אוכל לענות.

מקווה לספר חוויות מהנות מהמסע שלנו כשנחזור.

חופש נעים שיהיה לכולם. המשיכו לתרגל בבית.

לאט לאט וביסודיות.

נשיקות.

אבי.

קטעי וידאו

לפניכם שני קטעי וידאו הממחישים לאיזו רמת שלמות ניתן לשאוף בתנועה הגופנית.
הקטעים אינם ארוכים אבל רצף התנועות מצויין וזורם.
נסו בבית... ברצינות.

קטע ראשון: http://www.youtube.com/watch?v=JSY-_MqKHIo&feature=related

קטע שני: http://www.youtube.com/watch?v=G62VjYlPtZc&feature=related

אשמח לראות חלק מהביצועים בסטודיו...

להתראות.

אבי.

פילאטיס כדרך חיים לסובלנות

שלום לכולם.

שבוע עמוס אירועים מאחורינו.
ושבוע משמח מאוד לפנינו.
החגים כבר בפתח וכפי שראיתי – הסופרמרקטים מלאים קונים נרגשים המתכוננים לבישולי החג.
ביקור בסופרמרקט, כמו גם במקומות עמוסי קונים וממתינים אחרים, בעיקר בתקופות "לחוצות",
מביא אותי למפגש עם אנשים שסבלנות היא מילה גסה ולא כל כך מוכרת להם.
מי מאיתנו לא עמד בתור וראה אנשים חסרי סבלנות? מי מאתנו לא התנהג בצורה דומה לפעמים?

לכולם יש "נסיבות מקלות"... אין זמן... התור לא זז... עייפות... למה דווקא כשאני מגיע לתור הוא נתקע?...
כששואלים אותי מה הדבר שאני הכי לא אוהב אני אומר "חוסר התחשבות".
כולנו חיים באותו עולם. הזמן של כולנו קצוב בעולם הזה באותה המידה. לכולנו יש את ה"זכות" להילחם על הזמן היקר שלנו ולנצל אותו בצורה הטובה והיעילה ביותר. אבל האם יש למישהו זכות לגזול את זמנו של האחר? האם הזמן שלי יקר יותר מזמנו של האחר?
כשאני רואה מישהו עוצר באמצע הרחוב ומשאיר שם את רכבו ופשוט הולך ומשאיר רכב המונע זרימה נאותה של התנועה אני פשוט מהנהן בחוסר הבנה בראשי.
כשאני רואה מישהו עוקף תור שלם "רק כדי לעשות משהו קטן" אני מחייך ושואל את עצמי האם לא יותר פשוט לבקש מהעומדים בתור טובה... האם לא קל יותר פשוט לחכות בסבלנות?...
יכול להיות שאני מעט נאיבי... אני יודע.
אבל הצלחתי לאמץ גישה בחיים אותה אני מיישם גם בעבודתי שאין אנשים מושלמים בעולם הזה.
ושצריך לסלוח ולהסביר לאנשים שלא מבינים ולא יכולים. נכון... הרבה יותר קל לכעוס ולהתעצבן,
אבל אם תחשבו לרגע תבינו שהתגובה לכעס ועצבים היא בדרך כלל... כעס ועצבים חזרה...
וזה לא עוזר לשפר את המצב.
הבנה והסבר וניסיון לתקן את המצב תמיד יביאו יותר תועלת. ואם אתם רואים שזה חסר סיכוי, פשוט הפנו גב ולכו הלאה... you can't win them all...
יכול לספר לכם שפעמים רבות ההתנהגות הרגועה שלי בסופר, בתור הארוך, וכמובן בסטודיו, גרמה לאנשים שהיו מאוד לחוצים להרגע קצת ולחייך. אלה הרגעים בהם אני מרגיש שעשיתי את הדבר הקטן הטוב שלי לאותו היום.

זה גם מביא אותי לנושא עליו רציתי לכתוב לכם בסוף השבוע הזה. הפילאטיס כדרך חיים.

העובדה שאתם מתרגלים את יסודות השיטה הותיקה הזו לא משחררת אתכם ברגע שאתם יוצאים מהדלת של הסטודיו. לפחות לא לפי תפיסתי.
מבחינתי אתם שגרירים. כאלו האמורים להקרין את יסודות השיטה החוצה למעגלי החיים שלכם. לסובבים אתכם במשך היום, בבית, בעבודה, במשפחה ובקרב החברים והמסגרות השונות.
צוחקים עלי כשאני לא יכול להתאפק ו"ליישר" מישהו כפוף שפגשתי לראשונה בחיי... אני לא עושה את זה כדי להראות שאני יודע או מבין בתחום היציבה... אני עושה את זה כי זה מפריע לי לראות אנשים שלא מודעים לעצמם, לגופם, לאיך שהם נראים ומרגישים. וזה קצת מחבר אותי לתחילת הדברים ולעובדה שגם אותם אנשים הנדחפים בתור או מתנהגים כאילו הם "לבדם בעולם" אינם מודעים תמיד לעצמם ולהתנהגותם וצריך לעזור להם, להראות להם את הדרך הנכונה.

המודעות לגוף (ולתנועה של איברי הגוף) שאתם רוכשים בסטודיו במהלך השעורים היא נכס (!!!) בו צריך לעשות שימוש.
והשימוש הזה אינו מסתיים ב"ריבוע הקטן" עליו אתם דורכים.
כשאמא מביאה את בתה לאימון ניסיון בסטודיו (כמו שקרה היום עם ריבה וליאור בתה) זה בגלל שאותה אמא רוצה שבתה תהנה מאותם יתרונות אותם היא מפיקה מתרגול השיטה. מבחינתי זה בדיוק הרעיון.
אני לא מדבר עכשיו על הרעיון העסקי של "חבר מביא חבר" לסטודיו. כי מודעות לגוף הוא נושא שניתן לתרגל אותו בבית או בעבודה או בכל מקום אחר בו יש אנשים הרוצים להקשיב וללמוד.
למדו את הסובבים אתכם לשבת נכון יותר.
למדו אותם לעמוד נכון יותר.
להתייצב בעזרת איסוף השרירים לכיוון מרכז הבטן.
לשחרר את הגב הכואב בעקבות ישיבה ממושכת או הליכה מאומצת.
לנשום עמוק. לעצום עיניים.

את כל הדברים האלה אתם יודעים (ברור שככל שאתם מתרגלים יותר זמן אתם גם יודעים יותר...) ויכולים להעביר הלאה לחשובים לכם וגם לסתם אנשים שאתם פוגשים בפעם הראשונה.
אני תמיד אומר: "מי שרוצה להיעזר בעצות שלי – מצויין. מי שלא רוצה עכשיו ירצה מחר..." כולנו בסופו של דבר צריכים להשתפר שכן, כמו שכתבתי בתחילת הדברים, אנחנו ממש לא מושלמים...

כיוון שנתקלתי השבוע בלא מעט מקרים של אנשים הנמצאים במתח (ולא חשובה כרגע הסיבה...) וחשוב לי שיבינו כולם את ההשפעות של המתח הזה על כל מערכות ותפקודי הגוף, אמליץ לפניכם (למי שלא ראה) על פרק נהדר בסדרה של נעמי בן-דור ופרופ' קרסו בערוץ 10 "מה הורג אותנו" הנקרא stress ונמצא בקישור הבא:
http://docu.nana10.co.il/Article/?ArticleID=584654&TypeID=1&sid=186&pid=48
(לחצו במרכז התמונה על החץ כדי להתחיל את הקטע – ניתן להגדיל ולראות במסך מלא)

נסו, כמוני, לשים את עצמכם במקום בו אתם פתוחים לקבל עצה ורעיונות לשיפור איכות החיים שלכם. הפרק הזה גורם לכולנו לפקוח את העיניים ולהבין שכולנו צריכים להציב גבולות ולחיות את החיים במקום לתת לחיים להשתלט עלינו...

אני מאחל לכולכם שבת שלום.
חג שמח.
ושנה מלאה בטוב.
באהבה והתפתחות.

מזכיר שוב למי שעדיין לא תאם שעורים לתקופת החגים שיעשה זאת במהרה כי מספר המקומות קצוב.

הסטודיו יהיה סגור לחופשת מדריכים בין התאריכים 14 לאוקט' (יום שלישי) ועד ל-21 לאוקט'(יום שלישי) ויחזור לפעילות סדירה בתאריך 22 לאוקט', יום רביעי, לאחר חול המועד סוכות.

בקרו בבלוג של הסטודיו בקישור http://pilatesstudiozichron.blogspot.com/
אשתדל להביא גם קטעי וידאו מהם ניתן ללמוד תרגילים.

להתראות בסטודיו.

אבי.

שלום לכולם

הנה מצגת חשובה ששלחה לי רוקי תמשס.
המצגת עוסקת בנושא חשוב מאוד הנקרא "רדיקלים חופשיים".
עיינו בה ושנו את מנהגי האכילה שלכם.

http://mail.google.com/mail/?ui=2&ik=87d83b3415&attid=0.1&disp=attd&view=att&th=11c840df02098bc1

למידע נוסף ניתן (כמו בכל תחום) להקיש "רדיקלים חופשיים" ב- google ולקרוא.

רק בריאות.

אבי

שלום לכולם.

ראשית, תודה על התגובות שלכם! הן מעניינות ומחזקות אותי ב"משימתי" השבועית ובכלל.

משוב (feedback) תמיד יגרום לטוב. חשבו על כך.. משוב לא חייב להיות חיובי בהכרח.

אבל גם כשהוא פחות "נחמד" הוא עדיין מביא לתוצאה טובה. הוא גורם לנו להביט על עצמנו ועל מעשינו ולנסות לשפר ולהשתפר.לפעמים מתקבלת התחושה שבזמן השעורים בסטודיו מרבית המשובים הם "שליליים" ביסודם. הסיבה לכך היא שלא קיימת תנועה מושלמת...

בעצם מי קובע מה מושלם ומה לא? אומנם ישנם כללים ביו-מכניים שמטרתם לשפר את התנועה כך שתעזור בשיפור היציבה ולא, חלילה, תגרום ליצירת או החרפת בעיה גופנית אך כמו בכל תחום אחר הדעות הן רבות ולעיתים חלוקות בין ה"מומחים".

בחיי הקפדתי תמיד, בעיקר בזמן לימודי, אך גם כיום, "לא להאמין לכל מה שאומרים לי" ולבקש חיזוקים ממקורות שונים, לאחר שהייתי אוסף את כל המידע לו הייתי זקוק הייתי מגיע למסקנות שלי (!!!).

במדע כמו במדע במרבית המקרים קיימת אמת אחת נכונה. יכולות להיות לה פירושים שונים אבל היא עדיין תהיה אותה האמת בבסיסה.

למזלי זכיתי ללמוד את תחום הפילאטיס אצל מורה שרצתה שאחווה הרבה לפני שאנסה להבין את היסודות (רעות גרייצר מסטודיו רעות בתל-אביב http://www.studioreut.co.il/ ). נכון שבאתי לתחום עם רקע עשיר (שני תארים וניסיון שטח רב), אבל עדיין, אין תחליף להתנסות, לניסיון. גם אתם בתחומכם יודעים יותר מכל אחד שאין לו הניסיון שלכם בשטח. בחזרה לעניין המשוב, הפידבק.

הגדרת מתאמן "מתקדם" אינה קשורה ליכולתו לבצע תרגיל זה או אחר אלא ליכולת שלו "לצאת מגופו" במהלך התרגיל "ולהתבונן" בביצוע שלו, ולהיות בעל ראיה מספיק חדה כדי לזהות את טעויותיו ואף לתקנן תוך כדי ביצוע. זה לא רק נשמע מורכב... זה מורכב מאוד. אומנות ממש.

שאלתם את עצמכם פעם איך יכולים מדריכים מיומנים להסביר תוך כדי הדגמה?...

זו מיומנות שעובדים מאוד קשה להשיגה ומקורה בתרגול ועוד תרגול ועוד תרגול...נגיד שאתם בוחרים מיומנות גופנית פשוטה יחסית כמו הליכה. נסו תוך כדי לתאר בדיוק את מיקום כל אחד מהאיברים שלכם תוך כדי התנועה. נכון שזה מחייב ידע אנטומי ולעיתים יותר מזה. זו הסיבה שתרגול שיטת פילאטיס לעולם לא יהיה כמו פעילויות אחרות כיוון שהוא מחייב ידע נרחב. מחייב חשיבה והבנה.

מישהו שאל אותי השבוע איך מפתחי הגוף המובילים בעולם מגיעים לרמת גימור כזו של גופם. התשובה היא קודם כל י-ד-ע. (נכון שיש גם התמדה, מחויבות, עקשנות והרבה הרבה אופי - (וגם "קצת" הורמונים...) אבל קודם כל צריך ידע). הבנה וידיעת הגוף על מרכיביו, תהליכיו, ונקודות התורפה שלו תמיד תוביל אותנו להתפתחות ואפשרויות ביצוע נרחבות ומתקדמות יותר.

כאדם העוסק בספורט זה או אחר מאז הגילאים המוקדמים ביותר אני יכול להעיד שידע זה לא דבר שמשיגים

ו"מרימים רגליים"... ידע זה דבר שצריך לשאוף ולפתח כל הזמן,העולם מתפתח ואיתו רמת הידע והדיוק הנחוצים להצלחה. אני עדיין לומד בכל יום לפחות משהו חדש אחד אם לא יותר... נסו במהלך השבוע הקרוב, בהגיעכם לסטודיו, להרגע, לבצע את התרגילים הקשים ביותר בקלות (רק אתם קובעים אם התרגיל קשה לכם או לא... מי שלא מאמין שינסה...),קלות ורוגע שיאפשרו לכם "לצאת" ולהביט בעצמכם ולהרגיש את אופן הביצוע שלכם תוך כדי הביצוע.תפקידי (והצוות הנפלא כמובן, שירה, צופית וגלית המדהימות) להנחות אתכם, אבל אף אחד לא יכול לגרום לכם להרגיש את גופכם טוב יותר מכם. אני יכול להגיד לכם "מישכו פנימה את שרירי הבטן שלכם עד שתרגישו ששרירים אלה אוחזים את עצמות האגן ומייצבים אתכם..." אבל אני לא יכול להעביר אליכם את עוצמת התחושה שיש לי באותו הרגע (אם לא ידעתם - בכל פעם שאנחנו, המדריכים, אומרים לכם לבצע משהו אנחנו מבצעים זאת "בסתר" בגופנו שלנו... מבלי שתרגישו...),אני לא יכול גרום לכם להיות במקום הזה אלא אם כן באמת תרצו להיות שם...

מדריכי פילאטיס הם לא "עם נבחר", הם לא "סופרמנים", הם פשוט מביאים את עצמם למקומות המורכבים האלה. אתם צריכים רק לרצות להיות שם... אין לי ספק שתצליחו.

בחרתי לצרף הפעם מעט מקורות מידע לגבי אותם "שרירי בטן עמוקים" בעזרתם ובעזרת הפעלתם אנו מנסים ליצב את השלד בעת ביצוע התרגילים בסטודיו.

השריר הראשון אליו נתיחס נקרא Transversus Abdominis.

הנה קישור המראה בצורה טובה מאוד את מיקומו ביחס לשלד ואת חיבוריו לשלד:http://anatomy.med.umich.edu/atlas/abdo_wall54.html

לא בכדי אנחנו מתיחסים לשריר הזה כ"חגורת בטן" טבעית, שכן השריר החשוב הזה מחובר כמעט לכל פינה... ומהווה קשר חשוב מאוד בין חלקו התחתון של הגוף (האגן) לבין חלקו העליון של הגוף (עמוד השדרה ובית החזה).

הנה עוד קישור שמקשר בין הפעלתו של השריר ותרגול בשיטת פילאטיס. ניתן מקישור זה להגיע וללמוד עוד קצת על כאבי גב תחתון וחשיבות תרגול שרירי הבטן העמוקים במטרה לעזור בפתרון הבעיה:http://www.easyvigour.net.nz/fitness/hpilatesintro1_2.htm

גם בקישור זה יש מידע על שרירי הבטן הקיימים בגופכם, בין היתר השריר העמוק "שלנו" (דפדפו מעט מטה כדי להגיע אליו...):

http://www.free-ab-workout.com/abdominal-muscle-anatomy.html

נסו לקבל אפילו רעיון כללי של איך מרכז הגוף שלכם נראה "מבפנים", זה יעזור לכם בניסיון שלכם "להביט" ולהרגיש את עצמכם במהלך ביצוע תרגילים הדורשים הפעלת שרירים אלו.

מאחל לכם סוף שבוע נהדר מלא חוויות טובות ומנוחה נעימה וממלאת אנרגיה.

שמח ומעריך את כל התגובות שלכם.

מכל מלמדי - השכלתי.

שבת שלום. אבי

דור ההמשך...

ביום שישי האחרון השתתף איתי בתחרויות שחייה ברעננה במסגרת שכונת המגורים שלו.

לאחר שבשנה שעברה הצליח להגיע למקום השני והתגאה במדליית כסף

הצליח איתי להגיע ראשון ולהבליט את חזהו בגאווה עם מדליית זהב ואף הוסיף מדליית כסף במשחה

בו השתתפו ילדים מבוגרים ממנו.

כמובן שההנאה היתה גדולה.

הנה כמה תמונות שימחישו את הצלחתו.

שלום לכולם.

חודש ספטמבר היה תמיד חודש מיוחד מבחינתי
מעבר לעובדה שנולדתי בחודש זה, יש בספטמבר (חודש אלול למקפידים בחודשים עבריים...)
מעבר ברור בין חומו של הקיץ למשבי הרוח של הסתיו,
מבחינתי זו אוירה של התחדשות ופתח לדברים חדשים.
השנה "גייסתי" את איתי לכיתה ג', מדהים כמה שהוא גדל והתפתח.
כולכם יודעים שאיתי הוא האהבה הכי גדולה שלי. ללוות את התפתחותו זו ההרפתקאה הגדולה ביותר שחוויתי בחיי.
ככלל, הילדים שלנו נותנים לנו טעם מיוחד לחיים, סיבה טובה, בוקר בוקר,
להיות טובים ומאושרים יותר, סיבה טובה יותר להשתדל ולהתפתח ולהשתנות לטובה.

זה גם נושא המייל שלי הפעם – מודעות והתפתחות אישית.

כל מי שהתנסה באימון בסטודיו שלנו יודע שפילאטיס מהווה כותרת להיקף הפעילות והעבודה העצמית לה נדרש המתאמן בעת שעור בסטודיו. יש הרבה "דרישות" קטנות שעין לא מקצועית תתקשה להבחין בהם.
תמיד ראיתי בפילאטיס (בשיטה) רק כלי להשגת המטרה האמיתית של השעורים בסטודיו – להביא כל אחד מכם להתמודד עם קשיים המאפיינים את האישיות הפרטית והאישית שלכם.
חשבו על זה – מתי אתם מתקשים בסטודיו בזמן השעורים וכיצד קשיים אלה קשורים לקשיים האישיים והפרטיים שלכם בחיי היום יום. לדעתי (על סמך ניסיון עם כולכם) הקשר הוא הדוק ולא ניתן להתעלם ממנו. לפעמים אני מחייך כשאתם מתאמנים, לא בגלל שאני נהנה מזה שקשה לכם אלא בגלל שברגעים בהם אתם מתקשים אתם בעצם צריכים להתמודד עם נושאים שיעזרו לכם לא רק לביצוע התרגיל אלא ברבים מההתמודדויות שלכם בחיים.
דוגמא – נושא הנשימה. שיטת פילאטיס שמה את נושא הנשימה כבסיס עליו מבוסס כל תרגיל ותרגיל. נכון שניתן לבצע רבים מהתרגילים ללא נשימה עמוקה, אבל זכרו, ביצוע תרגיל כולל פרטים קטנים רבים המצטרפים לתרגיל אחד מושלם (!!!). מתאמנים רבים רואים בנשימה משהו זניח עליו ניתן לוותר כיוון שקשה להם להתמקד בנשימה תוך כדי התמקדות בשאר פרטי התרגיל. אני אוהב להשתמש במשפט: "טיפוס מעלה מתחיל מהמדרגה הראשונה..." כלומר בנייה מתחילה מלמטה (מהבסיס – מהנשימה), ולא ניתן לבנות מעלה כשאין בסיס...
בואו ונבין משהו אנטומי פשוט הקשור לנשימה ולתרגילים אותם אנחנו מבצעים – כדי שנוכל בתרגילים רבים להרגיש את העבודה לתוך המרכז של הגוף (ה- core) עלינו לגרום לצלעות להסגר ולהיאסף לכיוון פנים הגוף, כלומר להפעיל שרירים בין צלעיים שלא פועלים באופן מקיף במהלך היום יום שלנו.
(ניתן לראות ולהבין קצת יותר על השרירים האלה בקישורים הבאים:
http://www.yorku.ca/earmstro/journey/intercostals.html וגם בקישור הזה:
http://www.answers.com/topic/intercostal-muscle-1 )
פעולת הסגירה של הצלעות לכיוון המרכז עוזרת בתהליך הייצוב של הגוף הדרוש לביצוע תרגילים רבים.

מתאמנים רבים אינם מחכים לסיום ההסבר ומתחילים בביצוע לפני שממש הבינו לעומק את כל היבטי התרגיל. הבעיה היא לא עם הביצוע (שסביר להניח לא יהיה מושלם כנדרש...) אלא עם העובדה שסבלנות והקשבה הם חלק מכל תהליך למידה. ושיטת פילאטיס היא תהליך למידה מתמשך (מתמשך פירושו שניתן להמשיך וללמוד אותו כל החיים...וגם אז לא ממש לדעת הכל... אף אחד אינו מושלם... ).
אני חוזר ומשנן בכל תרגיל ותרגיל: אם הבנתם את היבטי התרגיל ואינכם מצליחים – זה בסדר. אימון והתמדה יביאו אתכם לביצוע מוצלח בסופו של דבר. אם לא הבנתם לעומק את היבטי התרגיל – לא תצליחו אף פעם לבצע נכון. הצלחה ללא למידה והבנה נתונה ליד המקרה ("פוקס" בסלנג...).


נסו להתחיל מהדברים הקטנים ביותר (מה"מדרגות" הקטנות ביותר בדרך לפסגת הגבעה...).
כפי שאנחנו, כולנו, שונים האחד מהשני, כך נתחיל, כל אחד, מהמקומות ה"קטנים" והאישיים שלנו.
אני יכול לספר לכם שאצלי הבעיה תמיד היתה חוסר הסבלנות ואי היכולת להינות מהתהליך – רציתי תמיד להגיע לסיום התהליך ללא מעבר השלבים ה"מייגעים" הקשורים ללמידה ואימון והתפתחות. שנים של עבודה קשה עברו ואני עדיין לא יכול לדווח שהצלחתי לגמרי במשימה האישית שלי. אבל אני נמצא כבר במעלה הגבעה, מציב מטרות קטנות ומשיג אותן, לומד להינות מתהליכים, מקבל סיפוק עצום כשאני רואה שינוי והתפתחות בנקודות ה"חלשות" שלי.

מודעות - נסו במהלך הימים הקרובים לשים לב לשני דברים :

נשימה עמוקה – נסו לנשום קצת יותר לעומק. נשימות ארוכות יותר גם בשאיפה וגם בנשיפה.
מצב הגב שלכם - האם אתם כפופים או זקופים.

מודעות פירושה חשיבה ואבחנה. צריך קודם לזהות דברים שקורים בגוף (לפעמים דברים שאנו רגילים לעשות כבר באופן מכני ואוטומטי). שימו לב לנשימה ולמצב הגב שלכם בכל מיני זמנים ופעולות יום יומיות.

על השאר נדבר בסטודיו.

לגבי המתקשים בשפה העברית או האנגלית: נסו לקרוא גם אם קשה לכם. תרגול זה תרגול גם אם פירושו קריאת שפה בה אתם מתקשים.

לקראת השנה העברית המתקרבת אני מאחל לכם ולמשפחותיכם בשמי ובשם צוות המדריכים בסטודיו שנה טובה. מוצלחת. ומלאת הישגים בתחום האישי והמשפחתי. וכמובן – הרבה בריאות.

נשיקות ואהבה.

אבי.


נ.ב.
כמובן שאני תמיד שמח ונרגש לתגובות שלכם. הרגישו חופשיים.