שלום לכולם.שבת שלום.

מקווה שאתם נהנים מהשקט של השבת, מהמנוחה המתבקשת אחרי שבוע נוסף. סופהשבוע הוא גם זמן מצויין לצאת מהבית למטרות הקשורות לפנאי ונופש. טיול, הליכה, נשימת הנוף והטבע לתוכנו. כמה מהנה לחזור ולחוות מהדברים שברוב המקרים אנחנו כבר מקבלים כמובנים לאליהם, פריחה, צבע הפרחים, ריח הגשם, פשוט להינות מהדברים הקטנים.

אני תמיד מנסה להעביר את המסר שפעילות גופנית לא חייבת להיות כזו שגורמת לנו לסיים מותשים... כל פעילות וגם הקלה ביותר (טיול סביב לבלוק הרחוב...) מביאה תועלת לגוף ובעיקר לנפש. זו אחת המסקנות אליהן הגעתי במהלך הטיול האחרון... במקומות בהם ביקרנו ראיתי תרבות פעילה מושרשת, הכוונה היא שגם בעולם המאוד מערבי שלנו, בו יש פתרון "מכני" כמעט לכל מטלה גופנית, ניתן וצריך לבצע כמה שיותר מטלות בעזרת הגוף.

הדוגמא שלי היא אולי המצחיקה מכולן... ביתי שבשכונת מול היקב ממוקם חמש דקות הליכה מהסטודיו... אני מגיע לסטודיו לפחות פעמיים ביום, בבוקר ואחר הצהריים, למרות המרחק הקצר אני מעדיף להכנס למכונית, ליסוע בדיוק שתי (!!!) דקות... וכל זאת בשביל ה"נוחיות"... זו לדעתי תרבות מערבית לקויה. החלטתי שממחר, יום ראשון, תחילת חודש נובמבר 2008, אתחיל בשינוי הקטן שלי, ואתחיל לצעוד לסטודיו וחזרה ולא אשתמש במכונית, כך גם כאשר אני צריך להגיע למושבה ואין לי מגבלת זמן כלשהי. השינויים הקטנים הללו הם אלה שמשנים לנו את השקפת העולם ביחס לגופנו. הם אלו שיעשו את השינוי הגדול יותר בנפשנו. הרי כשאנחנו הולכים ברגל אנחנו חווים בצורה הרבה יותר חזקה את כל מה שיש לעולם שלנו להציע... הטבע, הצבעים, הריחות... במכונית הכל נעלם מאחורי החלונות הסגורים והמזגן ה"נוח"...

במהלך הטיול שעשינו באוסטריה ובגרמניה היה לי מנהג קבוע לקום בכל בוקר מוקדם יחסית ולצאת עם הקפה שלי החוצה (לקור שאני כל כך אוהב...) כדי לחוות קצת את הסביבה... מה שראיתי היה נפלא. המוני אנשים יוצאים לדרכם בבוקר על גבי אופניים, עם תיקים, בלי תיקים, רוכבים לעבודה, ללימודים, לסופרמרקט, צעירים, מבוגרים, פשוט מדהים! נכון שבאיזורים הללו התרבות הפעילה שונה מזו הנהוגה כאן, אבל כמו שציינתי בראשית הדברים, השינויים הגדולים מתחילים מהדברים הקטנים, מזה שכל אחד מאיתנו ישנה משהו קטן ב"חלקת האלוהים" הקטנה שלו. וכאן אני לא מדבר רק על העובדה שאנחנו צריכים להיות פעילים יותר אלא גם על החינוך הבסיסי שלנו כבני אדם על העובדה שכאשר אנחנו רואים אנשים צועדים או רוכבים בדרכים אנחנו צריכים לכבד אותם ולתת להם זכות קדימה לשימוש בדרכים.

בצומת אחת בה עמדתי בגרמניה נדהמתי מכך שכאשר רוכב אופניים הרים את ידו לאותת על רצונו לפנות, המכוניות שהיו מאחוריו פשוט האטו ואיפשרו לו לבצע את הפניה בביטחה וללא סכנות מיותרות, כך גם בכל הקשור להולכי רגל. זו תרבות. נקודה. כי ברגע שרוכבי אופניים והולכי רגל ירגישו בטוחים נוכל אנחנו להצטרף ל"מעגל" שלהם.

אני חייב להודות שכאשר אני רואה רוכב אופניים נוסע בדרכים מהירות אני חרד לגורלו... בגלל שנהגי המכוניות בכבישים לא ממש "מחשיבים" את פעילות הפנאי כדבר שצריך לטפחו לשמר אותו.

השינוי צריך להתחיל היום ועכשיו ובתוך המכונית שלנו... השינוי יכול להתחיל גם בפעם הבאה שתתקרבו למעבר חציה... האטו, כבדו את הולכי הרגל, עזרו לשנות את התמונה הדי עגומה של פעילות הפנאי בארץ...

תודה לכולכם על הבעת האמון בסטודיו וצוות ההדרכה. אנחנו מאוד מעריכים את העובדה שאתם בוחרים בנו להנחות אתכם. זו זכות גדולה.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה בנושאים מקצועיים – אפשר גם באמצעות המייל. שיהיה לכולנו שבוע מצויין

ומוצלח.

להתראות בסטודיו.

אבי.