חג סוכות שמח לכולם.

אחרי חופשה של ארבעה ימים עם המשפחה בצימר בעין עירון
חזרתי הערב לעבודה במלוא המרץ.

הבילוי עם המשפחה נחלק תמיד לשניים...
ההנאה הגדולה של להיות יחד, בכל שעות היום,
בכל הרגעים הקטנים והנעימים
ו... העובדה שאין רגע אחד של פנאי אמיתי...
כי ילדים כמו ילדים לא ממש מאפשרים חופש...

בחרנו בצימר בעין עירון
קרוב לבית
מקום קסום
בריכה פרטית שלנו
כל הפינוקים הקטנים (ג'אקוזי, מטבח מאובזר, גינה מרשימה ומדשאה)
ונהנינו בעיקר מהניתוק
כי זו מטרתה של חופשה אמיתית.

הסטודיו המשיך במתכונתו הרגילה
עם התגייסות של מי ש"כיסה" על היעדרי
ועל כך תודה גדולה (בעיקר לנועה ולילך - נשיקות!!!).
ובעוד כמה ימים, אחרי חג שמחת תורה, נצא לשנה החדשה
בכוחות מחודשים ויעדים מקצועיים ואישיים רעננים.

השאלה שתמיד מתעוררת כשאנחנו בחופש זה האם להמשיך לקיים שגרת פעילות רגילה או לנוח?
מי שמורגל בתנועה יום יומית לאורך שנים מעדיף לשמור על שגרה
פעילה כלשהי גם בזמן חופשה כדי לא להוציא את הגוף מאיזון ולשמור על הכושר הגופני עליו אנחנו עמלים כל השנה.
גם אם הפעילות אינה ברמת אינטנסיביות גבוהה - היא עדיפה על בטלה וחוסר פעילות כלל.
זו גם ההמלצה לכל אחד מאיתנו בכל ימות השנה.
לכן גם שחיה קצרה בבריכה, סדרת מתיחות טובה, ואפילו הליכת בוקר מרעננת
יכולים לשמור אותנו תנועתיים ואנרגתיים להמשך היום.

כל אחד מאיתנו שעשה הפסקה בפעילות השגרתית שלו
גילה כמה הגוף "בוגדני" וכמה מהר אפשר לאבד כושר גופני עליו עובדים קשה ביום יום.
"הדרך מעלה תמיד קשה וארוכה ואילו הדרך למטה מהירה וכואבת..."
זה משפט נכון לגבי כל תחומי החיים, כל שכן לגבי גוף האדם והיכולת הגופנית והמנטלית שלו.
מעודדת הידיעה שתמיד, אבל ת מ י ד (!!!) ניתן לחזור ולהשיג את מה שכבר היה לנו.
זה דורש מחוייבות וסבלנות אבל בשורה התחתונה זה אפשרי !

אז גם מי שיצא קצת ממסגרת האימונים שלו במהלך החגים הארוכים  מוזמן לחזור לסטודיו כדי להניע מחדש את המפרקים והשרירים ולחזור לתפקוד מלא.

מחכה לכם.

באהבה.

אבי.

שלום לכולם ושנה טובה !!!

שוב ראש השנה... שוב חודש ספטמבר המופלא...
כאילו שניחוח חדש מפיח בנו תקווה לקראת הבאות.
ואני בתקופה זו עסוק תמיד במחשבות
לא כל כך חשבון נפש המתבקש בסוף כל שנה
אלא דווקא תובנות המתגלות לי במהלך העבודה המופלאה שיש לי
בסטודיו לפילאטיס שבבעלותי בזכרון יעקב.

אחת המחשבות המעסיקות אותי לאחרונה
קשורה למושג "קושי" שהוא חלק בלתי נפרד מכל מעורבות
בפעילות גופנית באשר היא
ובתרגול שיטת פילאטיס מופיע כמעט בכל תרגיל ותרגיל.
קושי לא חייב להיות משהו פיזי.
קושי יכול להתבטא ביכולת שלנו "לקשור" הוראות לתנועות גופניות,
כלומר לתרגם את מה שאנחנו שומעים לתנועה מעשית.
קושי יכול להיות "מעצור" מנטלי שאנחנו מתקשים לפרוץ,
או הרגל המוטבע כל כך עמוק שקשה לנו לשנותו.

אני רוצה להתיחס דווקא לקושי פיזי והדרך בה אנחנו מגיבים לקושי הזה.

אורי אלישר כתב במאמר שפרסם באתר חיים אחרים (http://haim.allmag.co.il/page/7916)
"מתח וציפייה גורמים לנו לכלוא את נשימתנו. בהלה ואיבוד עשתונות גורמים לנו לנשום מהר ועמוק מדי; כעס גורם לנשיפה ולשאיפה שלא תהיינה בנות אותו האורך; עצב ודכדוך משטיחים את הנשימה; כאב פיזי גורם לה לקרטע ולחרוק. כשחושבים על חיוניותה של נשימה מלאה וטובה לבריאות הגוף, ניתן להבין מדוע עלינו להכיר בחיבור זה בין נשימה ונשמה ולנצל אותו לטובתנו. לא בכדִי מכונים תרגילי הנשימה של היוגה פראנהיאמה (Pranayama), מילה הודית עתיקה, שמשמעותה שליטה בפראנה, המקבילה לצ'י. ואכן, תרגילי נשימה שונים מביאים לשליטה טובה יותר בצ'י ועל ידי כך תורמים לרגיעה וליציבות. הם גם תורמים משמעותית לבריאות ולהאטת קצב ההזדקנות, מאחר והם מרווים אותנו ביותר חמצן ומסלקים מאיתנו יותר חומרי פסולת".

כלומר, בהמשך לדבריו של אורי אלישר אחד הדברים הראשוניים המושפעים מקושי בו אנחנו נתקלים זו הנשימה שלנו.

עובדה זו נתמכת ללא ספק בעת התרגול בסטודיו.

אחד ההרגלים אותם צריך לשנות במהרה כאשר מתרגלים פילאטיס היא צורת התגובה שלנו כאשר אנחנו נתקלים בקושי פיזי. לפעמים ה"פרשנות" שלנו למושג קושי גורם לנו לפעול בצורה אוטומטית ולהקשיח את הגוף (אנחנו בסטודיו קוראים לזה "לסגור"). הקשחה זו של הגוף בצירוף לפגיעה באיכות הנשימה (עד כדי עצירת הנשימה לגמרי לכמה שניות) תגרום בתוך זמן קצר למספר תגובות פיסיולוגיות כמו חומציות גבוהה, חוסר בחמצן ועוד, שיביאו בסופן של תהליך לקיצור ופגיעה ביכולת שלנו להתמיד בתנועה.

זה דומה למחזור או גלגל שלילי. ככל שנקשיח ונעצור את הנשימה ונחשוב רק על הקושי - כוחותינו יצטמצמו וכתוצאה מזה התופעות יחריפו... כך עד לעצירת התנועה (בדרך כלל מוקדם מהרצוי לנו).

הדרך היחידה להילחם בתופעה היא להתיחס לקושי המופיע בעקבות ובמהלך התרגול בצורה רגועה ומושכלת.

רצף המחשבה יראה כך:

"קשה לי..."

"אני צריך לנשום נשימות עמוקות וארוכות..."

"לחשוב על איך להירגע ולהישאר מרוכז בהנחיות ובביצוע..."

"כואב לי בשרירים..."

"עוד מישהו הפסיק... גם אני מפסיק..."

"אני ממשיך..."

אני מתעלם מהכאב הפיזי וחושב איך לשחרר ולא להקשות..."

"הצלחתי !!!"

לא תמיד התוצאה היא כאמור הצלחה.

אבל הצלחה לטעמי איננה רק הגעה לקו הסיום.

הצלחה היא היכולת שלנו לבודד את המחשבה על הכאב והקושי הפיזיים

ולהתיחס אליהם בשלווה וברוגע.

גם אם נצליח לעשות זאת ולא נסיים את התרגיל עשינו כברת דרך

והשגנו הישג גדול שיעזור לנו להתקדם בפעם הבאה.

בתרגול שיטת פילאטיס מושם דגש רב על איכות הביצוע ולא רק על הביצוע עצמו.

כלומר כל פרט בביצוע מנותח עד ל"פסיק" הקטן ביותר.

כדי להגיע למצב בו אנחנו יכולים לנתח את התנועה שלנו עד לרמה הפרטנית ביותר

אנחנו צריכים להישאר מרוכזים וחשוב מכך ר ג ו ע י ם .
ההשלכה של תגובה רגועה ומושכלת על חיי היום יום שלנו חשובה מאוד
כי אסור לשכוח שגם אם תתרגלו ותקחו חלק בפעילויות רבות במשך השבוע
עדיין רוב הקשיים בהם תתקלו לא קשורים בהכרח לפעילות גופנית אלא
לאתגרים שונים הנקרים בדרכנו במהלך היום שלנו.
לא בכדי אומרים לנו תמיד "לנשום עמוק" כאשר אנחנו מקבלים בשורה קשה
או כאשר אתגר פיזי זה או אחר מאיים להכריע אותנו.
הנשימה העמוקה היא הדרך הבטוחה והנכונה לשחרור והרפייה
והתמודדות נכונה עם קשיים.

לקוחות רבים אומרים לי תמיד שהפעילות בסטודיו נותנת להם ערך מוסף גדול לחיי היום יום שלהם
ולא רק בהיבט הפיזי / יציבתי / תפקודי אלא גם בהיבטים מנטליים הקשורים להתמודדות וקבלה של
מצבים הניצבים בפניהם.

מאחל לכולכם שנה טובה !!!
שנה של הגשמה עצמית, של תקווה
וכמובן של אהבה ושיתוף וחברות.
הדרך לבריאות נפשית ופיזית מתחילה במחשבה בריאה...
אז תחשבו מחשבות טובות !!!

ו... ניפגש בסטודיו בשנה החדשה.

הרבה אהבה.

אבי.