יום שבת, 16 בדצמבר 2017

בראי הזמן


יש רגעים בהם העולם עוצר למעננו
ממש לזמן קצר, מספיק כדי שנוכל לחשוב לרגע בשקט
להסתכל באמת על מה שקורה סביבנו
על העולם כפי שהוא באמת ולא מהעיניים המוטרפות דרכן אנחנו רגילים להביט עליו.

היה לי רגע כזה!!!!
וזה היה מדהים ומפחיד בעת ובעונה אחת.
זה קרה במהלך המצג האורקולי במגדל דוד בירושלים.
מזג האוויר היה קר.
זרזיף גשם טיפטף מדי פעם.
היתה במקום אווירה של קדושה ושל "הסטוריה".
וחשוב מהכל.. כולם התבקשו לכבות מכשירים ניידים ומצלמות
ו...פשוט להינות.. בלי לתעד, בלי לצלם, בלי לשמור ולנסות לקחת את החומות הביתה..
והדבר הכי מפתיע היה שהקהל ציית ולכמה דקות חזרנו לימים של פעם
הימים לפני הטירוף הגדול שנקרא "טלפון חכם".. הימים בהם ניסינו להינות מהדברים הפשוטים
מבלי להציץ בכל רגע נתון במסך או להיעזר בגוגל כדי לעזור לתאי המוח המנוונים שלנו.
ו... קרה לי משהו מדהים.
פתאום נהיה לי שקט במוח, יכולתי להרגיש את האירועים של המקום המדהים הזה,
חשתי את האוויר הצונן על העור שלי והתמכרתי לצלילים החזקים שהקיפו את החומות מכל עבר.
המילה שיכולה לתאר הכי טוב את מה שהרגשתי באותם רגעים היא "נקי" או "טהור".

על החומות ראינו את החיים הפשוטים של פעם.
עובדי אדמה, אנשי מלאכה, חיות משא וסוסים במקום רכבים יוקרתיים
ושאלתי את עצמי האם אני באמת שמח על התקופה שבה אני חי?
אני לא נאיבי... החיים היום יותר נוחים ובטוחים
אבל האם זה לא גורם לנו להפוך להיות מפונקים? מנווני מוח?
מוגבלי גוף ותנועה? האם זה לא גורם לנו להפוך להיות פחות תקשורתיים עם הסביבה שלנו?
אני מוצא את עצמי לא פעם ולא פעמיים רוצה להקיא את מפגעי התקופה שבה אנחנו חיים
נמאס לי מהניכור
מריבוי הסמס שאנחנו מעדיפים על פני השיחה הישירה
נהיינו אפטיים ומקבלי עובדות,
מקבלי מציאות שלא אנחנו קובעים אותה. 
היתה לי תמיד את אותה התחושה כשהייתי צופה
בתוכנית "מנהרת הזמן"... בשנות השבעים...
אנשים שנוחתים בכל פעם בתקופה אחרת 
ויכולים להרגיש ולהתרשם ממנה. 

התקופה שהתפתחה לנו מול העיניים
תקופת המסכים והאינטרנט היא ללא ספק
משמעותית בראי ההסטוריה הטכנולוגית
אבל מבחינתי יש לי ערגה וגעגוע לפעם, לימים בהם 
באמת נהנינו ממשחק פשוט של תופסת או מחבואים
ימים בהם החיים הסתובבו יותר סביב השכונה והחברה ופחות סביב אינטראקציה וירטואלית 
ריקה מתוכן אמיתי כמו בפייסבוק או האינסטגרם. 
שוב, אני לא נאיבי, אני יודע שיש גם הרבה טוב 
בתקשורת ההמונים, בעובדה שכולם "חברים" של כולם...
ועדיין בראי הזמן אני פשוט מתגעגע...

יום שלישי, 1 באוגוסט 2017

להתחיל מחדש כמו דף נקי


הבוקר, תוך כדי שעור פרטי עם לקוח, וביום מאוד סמלי עבורי ועבור סטודיו אבי פילאטיס, עברו במוחי מחשבות רבות שאת חלקן שיתפתי עם הלקוח שלי. היום לפני חמש עשרה שנים פתחתי את שערי הסטודיו שלי ללקוחות. הסטודיו היה ממוקם בקניון רחמני במרכז המושבה זכרון יעקב, בקומה ב' בחדר שמידותיו הספיקו למכשיר פילאטיס אחד משולב ומזרון נוסף... ההתרגשות הגדולה שביציאה לדרך חדשה בערה בכל עצמותיי. זו היתה תקופה לא פשוטה בחיי, תקופה של שינויים מאוד לא פשוטים לעיכול, ולמרות זאת הרגשתי את המילים"חזון" ו"דרך" מובילים ומנחים אותי. האימון הבוקר עם הלקוח החדש שלי הזכירו לי את התקופה הזו.. כתבתי את קורות חיי הסטודיו שלי יום יום, אימון אחרי אימון.
הבוקר הרגשתי כמה ניסיון צברתי במהלך חמש עשרה השנים האחרונות. כמה אני מנוסה ויודע לכתוב את שיטת פילאטיס הלכה למעשה על "הדף הנקי" של הלקוחות שלי. אחד השעורים החשובים ביותר שלמדתי במהלך החיים שלי הוא שכדי שנוכל ללמוד ולכתוב על "דף החיים"שלנו אנחנו חייבים לנקות אותו קודם. מה שבלט מאוד הבוקר אצל הלקוח שלי היתה העובדה שהוא היה פתוח להקשיב וללמוד ולהפנים את מה שהוא שמע ממני, המנחה שלו. 
כמנחה, אחד המכשולים הגדולים ביותר במהלך שעורים בסטודיו (בעיקר לאורך זמן בחיפוש אחר תהליך שינוי של הרגלים) הוא קיבעון, התנגדות פנימית, לא תמיד מודעת. כמו גם כל מיני הנחות המבוססות על התנסויות עבר שונות ומשונות. כל מי שעוסק בהוראה יודע שכדי להגיע להשגים צריך שיתוף פעולה ופתיחות מצד שני הצדדים, המלמד והלומד כאחד.
שיטת פילאטיס אינה שיטת אימון רגילה. כדי ללמוד אותה ולתרגל אותה ברמה גבוהה נדרש ידע מעמיק במבנה הגוף והמערכות שלו. יש הרבה היבטים אחרים שבאים לידי ביטוי בתירגול כמו התמדה, אמונה ביכולת העצמית, והתגברות על משקעי עבר. כדי ללמד את שיטת פילאטיס צריך קודם כל להבין אנשים...
תמיד חשבתי כמה תירגול השיטה דומה לחיים עצמם. פעם מצליחים ומרגישים על גג העולם ופעם לא מצליחים ומרגישים תיסכול. אני חוזר ומשנן ללקוחות האהובים שלי שהצלחה נמדדת לא בהישגים (כי אנחנו לא ספורטאים הנמדדים בתוצאות...) אלא ביכולת שלנו להתגבר על אותם ימים פחות מוצלחים ולהמשיך בדרך שלנו. 
מטרת העל היא לעבור את החיים בצורה בריאה ושמחה עם כמה שפחות מהמורות בדרך.
אני מציין היום חמש עשרה שנות פעילות עמוסות בחוויות, בהצלחות ובסיפוק עצום. הכרתי בזכות הסטודיו אנשים רבים אותם אני מחשיב בני משפחה לכל דבר.ואני משתדל להשאיר מקום נקי בדף שלי כדי לכתוב את פרקי הסטודיו גם בחמש עשרה השנים הבאות. 
אני מרגיש מלא אהבה היום!!!

יום שבת, 1 ביולי 2017

דרך הגב - תובנות לקיץ הישראלי


שוב הגיע הקיץ
שוב הלחות מטפסת ומטפסת
שוב אנחנו מטפטפים זיעה מבלי שהתאמצנו
ו... מדליקים את המזגנים הגואלים :)))
תמיד דימיתי את השלב הזה שבו החלטנו להדליק את המזגן בפעם הראשונה
כ"נקודת אל חזור"... "דרך שאין ממנה חזרה..."
כלומר מרגע שהדלקנו אותו והרגשנו את השפעתו על הסביבה הלחה
לא נוכל יותר להתנהל ולחיות בלעדיו..
אם יש ברשותכם את ספרו של אפרים קישון "ספר משפחתי",
חפשו את "חמסין" (אני בכלל אוהב את קישון ז"ל, הכתיבה שלו כל כך קרובה למציאות שלנו :))
רק מה.. למזגן עוד השלכות על החיים שלנו חוץ מלגרום לנו להפסיק להזיע.
מתברר שהשרירים שלנו, בעיקר אלו של הגב, מגיבים בצורה לא כל כך חברותית
לנוכחותו של המזגן ונוטים להיתפס, בעיקר כאשר המזגן נוכח בשעות הלא פעילות שלנו... בלילה!!
אבל בואו נעצור לרגע..
במהלך השנים בהם אני עוסק בשיקום תנועתי (פילאטיס ותחומי אימון נוספים) חקרתי את
נושא השרירים העמוקים בגב, ניסיתי להבין מדוע יש תקופות בהן אנחנו חשופים
ורגישים יותר מתקופות אחרות. חיפשתי קשר בין גורמים המשפיעים על השרירים
האלה שיכולים לעיתים לפגוע לנו משמעותית באיכות החיים.
לפני שניגע בגורמים האלה יש להבין את משמעות המילה איזון (לא מההיבט של שיווי המשקל)
קראו את הדברים שכתב הכירופרקט ד"ר שמי שגיב מהמרכז לכירופרקטיקה נוירולוגית
( http://www.chiropract.co.il/נתפס-לך-הגב/):
"לאלו מאתנו שחוו אירוע שבו הגב נתפס, ננעל, מודעים לעוצמת הכאב והמגבלה הגופנית של אי יכולת לזוז כלל ומוצאים עצמם 
נאלצים  לזחול לשירותים. אך מה? או כיצד? קורה מצב שבו כול שרירי עמוד השדרה מתכווצים בעוצמה שכזאת? לרוב אנו מנסים לייחס זאת לפעולה שעשינו: "התכופפתי לא נכון", אך למצב זה קדמו תהליכים מצטברים, מה הם התהליכים שהובילו לתגובה קשה זו?
ובכן, ניתן לדמות מצב זה, שבו הגב נתפס, כמו מערכת החשמל בבית. אם נדליק את המזגן ואת דוד המים ייווצר עומס חשמלי. אם נמשיך להפעיל מכשירים נוספים, העומס החשמלי יגבר עוד יותר. לבסוף, נדליק את הקומקום החשמלי והפקק קופץ. מדוע? זהו מנגנון שנועד למנוע את קריסת מערכת החשמל בבית והרס מכשירי החשמל. כך גם, במידה מסוימת,  מערכת העצבים מתנהגת.
ניתן לראות את עמוד השדרה והעצבים המתפצלים ממנו אל כול מערכות הגוף – שרירים, לב, נשימה, עיכול ועוד, בדיוק כמו קופסת הנתיכים בבית. מקופסת הנתיכים מתפצלים קווי מתח את כול מכשירי החשמל בבית. כשגופנו תחת עומס, אם זה עומס פיזי, מנטאלי או רגשי, מערכת העצבים מגיבה תוך כיווץ השרירים הנדרשים. כיווץ השרירים יוצר עומס, מתח, במערכת העצבית ובעיקר בחוט השדרה.
אט אט ככול שהעומסים מצטברים- אם מהרמת משאות, ישיבה לא נכונה, מתח ולחץ, מתגבר גם המתח העצבי -נוירולוגי. כשהמתח הנוירולוגי מגיע לסף שבו קיים חשש לנזק בלתי הפיך למערכת העצבית, מופעל מנגנון, מגננתי, הגורם לנעילת עמוד השדרה, שתכליתו: אל תזוז!!  זו תגובה אוטונומית, רפלקסיבית, של מערכת העצבים. כול ניסיון לשחרר נעילה זו, באמצעים כאלו או אחרים, ילווה בהתנגדות קשה  עוד יותר של מערכת העצבים ויעצים את הכאב אף יותר.
התכווצות שרירי עמד השדרה היא כול כך חזקה שכול תזוזה גורמת לכאבים עזים. כיווץ השרירים גורם ללחץ על החוליות וכתוצאה אף עלול לגרום לדחיסת או אף פריצת (בלט) הדיסק .
כדי להימנע ממצבים אלו יש להיות ערניים לרחשי הגוף. ברגע שאנו מזהים את המתח הגואה בגוף, אם זה במגבלה בתנועה, או בכאבים, או כול שינוי פיזיולוגי ו\או גם רגשי\מנטאלי יש להאט או לעצור. במצב זה יש להיעזר באמצעים להורדת המתח בגוף- תרגילי מתיחות, תרגילי נשימות, מנוחה או התעמלות קלה. באם לא צייתנו לתמרורי האזהרה, אנו עלולים לחצות את הקו שבו אין משם חזרה – התכווצות השרירים ונעילת עמוד השדרה."
אני יודע שהדברים של ד"ר שגיב הם כמו מראה בפנים של רבים מאיתנו, שכן החיים שלנו עמוסים במתח פיזי מנטלי ורגשי. לא יעזרו המשפטים הנדושים בהם אנחנו עושים שימוש ("אני רגיל למתח...", "שום דבר לא מזיז לי..." ועוד...) כיוון שתגובת שרירי הגב היא אוטונומית לחלוטין... אין לנו שליטה על האירוע...
השליטה היחידה שאנחנו יכולים לפתח היא היכולת לטפל בגורמים המביאים לשרירי הגב "להרים ידיים".
הגורמים שלדעתי הם המשמעותיים ביותר והניתנים לשיפור/תיקון הם: (לא בהכרח בסדר חשיבותם...)
1. איזון נוזלים/מינרלים - שרירי הגוף מורכבים מ-66% מים!!! פעילות הכיווץ וההרפיה של השריר תלויה באיזון מינרלי (נתרן ואשלגן בעיקר) כלומר שריר הנמצא בחוסר איזון כתוצאה ממחסור בנוזלים או מינרלים (בהזעה אנחנו מאבדים את שניהם בכמויות גדולות) עשוי להיפגע תפקודית. זו הסיבה שכאשר הלחות עולה ואנחנו מזיעים יותר, מצב חוסר האיזון הוא רק שאלה של זמן. שרירי הגב העמוקים רגישים במיוחד למצבים של חוסר איזון וכאשר הם נכנסים למצב של ספזם/נעילה (spasm) הם לוחצים על עצבים שיכולים לשתק את תנועת כל הגוף!! חשוב להבין שכשאנחנו יושבים בסביבה ממוזגת אומנם ההזעה לא מורגשת אבל איבוד הנוזלים אפילו מוגבר יותר כי הלחות היחסית בסביבה יורדת והגוף יכול לאדות יותר נוזלים שהוא מפריש על העור לסביבה (בתהליך הזעה הגוף מפריש נוזלים על העור ומאדה אותם לסביבה בעזרת הסעת חום מפנים הגוף לפריפריה). מה עושים? - קובעים יעד שתיית מים יומית ומנסים לעמוד בו (מחשבון מים בקישור הבא:
https://www.goleango.com/show_calculator_heb.php?cat_id=9&art_id=82). לגבי המינרלים דאגו לאכול ארוחות מאוזנות והם יגיעו לגופכם או קחו תוסף בתקופות "מועדות לפורענות"...
2. פעילות תנועתית לשרירי הגב (ובכלל לשרירי הגוף) - נכון, אני "משוחד" כי פילאטיס זה מה שאני עושה... אבל שריר בריא הוא שריר ששומר על היכולת שלו להתכווץ (כוח) ולהתארך (גמישות) ולנוע במלוא טווח התנועה הפוטנציאלי שלו (מוביליות מפרקית). חשוב מאוד לשמור על איזון גם בין מרכיבים אלו. כלומר לא יותר מדי כוח/גמישות/תנועה. זה בדיוק מה שאנחנו מלמדים בסטודיו יום יום. איזון!!! 
3. שיקום מערכות/שינה - הגוף משקם את עצמו כאשר אתם ישנים. מעט מדי שעות שינה הם גם מקור לחוסר איזון וכך גם עודף שעות שינה... (הגוף נמצא בחוסר תנועה יותר מדי זמן...) 
4. מיזוג אוויר - שרירים מייצרים חום כאשר הם פועלים ולכן יעיל יותר להיות בסביבה ממוזגת בזמן פעילות (גם אז לא מומלץ לטמפרטורה להיות מתחת ל-24 מעלות). מצד שני ככל שהפעילות השרירית מצטמצמת (בלילה כמעט ואין פעילות שרירית..) סביבה ממוזגת הופכת להיות מסוכנת בעיקר לשרירי הגב העמוקים. לכן מומלץ להעלות את טמפרטורת המיזוג בלילה ל-26 מעלות ולדאוג שזרימת האוויר לא תהיה מכוונת לכיוון הגב. כמו כן עדיף לכסות את איזור הגב (חולצה או שמיכה דקה) כדי למנוע התקררות יתר של האיזור.
5. יציבה והתנהלות נכונה ונבונה במאמצים - יציבה לקויה יכולה להביא למצב שקיים חוסר איזון בין צדדי הגוף ולעומס יתר על צד אחד. צריך ללמוד איך להגיע לאיזון יציבתי (פילאטיס!!!) ולשפר את תפקוד השרירים התומכים את עמוד השדרה (Core Muscles & Pelvic Floor Muscles). תרגול קבוע ונכון של השרירים האלה יביא אותם למצב שהם מאומנים ולכן לא "מופתעים" מכל התכופפות או פיתול במהלך היום.
כמו כן, לפני שאתם ניגשים להזיז ספה כבדה או להניף את הילדים בהנאה חשבו האם אתם מורגלים לביצוע מאמצים כאלה. כמו שכתב ד"ר שגיב,  אירוע גב הוא בדרך כלל צירוף של מספר גורמים ולעיתים "נעילת" הגב מתרחשת בעמידה רגילה... אבל היא תוצאה של הרבה התרחשויות ו"נורות אדומות" שקדמו לאירוע.

אשמח לקרוא מה אתם חושבים.
כתבו כאן או בפייסבוק או למייל avipapo@gmail.com
ספרו לי על התובנות שלכם בכל הקשור לגב שלכם ובכלל לקיץ הלח שעובר על כולנו.
קיץ נעים לכולם!!!

באהבה.
אבי.

יום שלישי, 13 ביוני 2017

לבחור להיות בן-אדם


אז החלטתי להתיישב אחרי הרבה זמן ולתת דרור למחשבות שלי.
עברו כמה שנים מבלי שממש הקדשתי מילים למחשבות שלי.
כל כך הרבה דברים מצטברים שאני אף פעם לא בטוח לאן זה בדיוק יוביל, אבל... בואו נראה...
אוטוטו אני מסיים פרק של 15 שנות עיסוק בפילאטיס.
פרק נכבד ב-52 שנותיי.
עשייה יומיומית. השתפרות. הסתכלות. הבנה.
המון מסקנות עולות אבל החשובה מכולן היא ראיית האדם והנפש שבו.
אמה היפה שלי, רק בת שמונה, אבל כל כך חכמה, אמרה לי היום משפט שמסכם את הכל...
היא אמרה "זה לא משנה כמה חכם האדם אלא כמה הוא אדם..." (זה מה שדברו בכיתה היום...ג'..)
אהבתי את התמימות הזאת.
בסופו של דבר החיים מאוד פשוטים. כמעט כמו בכיתה ג'...
אנחנו יכולים להיות חכמים, מקצוענים בתחומינו, מנהלים גדולים, בעלי משפחות לתפארת...
אבל השאלה היא האם אנחנו מבינים את הבסיס של הכל?
כדברי אמה שלי, פשוט להיות בן-אדם...
איך זה בא לידי ביטוי? בדברים הפשוטים ביותר,
בראיית האחר לפני האגו האישי שלנו, באמפתייה ורגישות לסביבה שלנו
בהתנהגות ערכית והגונה כלפי כל נפש עלי אדמות.
כשעובדים מול אנשים במשך שנים אי אפשר להימנע מרגעי מבחן..
אלו הם הרגעים בהם הפיתוי לסטות מהדרך גדול.
קל ללכת לדרך הכעס וחוסר ההתחשבות, זו דרך ללא מוצא
דרך משובשת, מדכדכת ומגבילה.
אני יכול להיזכר באינספור מצבים בהם האינסטינקט המובנה שלי גרם לי "לקפוץ"
ולעמוד על הרגליים האחוריות שלי בעיקשות כתגובה ל"מבחני" אישיות (כפי שאני נוטה לקרוא להם...),
עם הזמן, עם הניסיון, למדתי שאלו הם ה"בורות" האישיים שלי
אותם מקומות בהם אני נבחן כאדם.
זה הזמן שבו אני יכול לבחור להיות "בהמי" (מלשון בהמה... בריון חסר מחשבה ורגש...) או "אלוהי"
אלוהי לא במובן הדתי אלא במובן הרוחני
זה שלא נכנע לדחפים שלו אלא מתעלה עליהם ומצליח להשאר אנושי ומתחשב ואמפתי.
אני חושב שהרגעים העצובים ביותר שאני חווה כאדם הם אלו בהם אני נכנע ליצר שלי, לאינסטינקט שלי
ובמבט חטוף במראה אני מאוד לא אוהב את מה שאני רואה...
אלה הרגעים בהם אני מרגיש מובס על ידי עצמי...
אלה גם הרגעים בהם אני יודע שיש לי עוד הרבה עבודה ואימון כדי ללמוד ולהשתפר ולזהות את החולשות שלי.
כולנו בסך הכל רוצים לעשות טוב בעולם הזה, אבל כפי שפרויד תיאר כל כך טוב בכתביו ומחקריו האגו
והתת מודע שלנו חזק כל כך שלפעמים אנחנו מאבדים שליטה...ומובלים במקום להוביל...
כפי שאני נוהג להגיד בסטודיו לא פעם "זה אנושי לטעות.." וגם שהדרך הטובה ביותר ללמוד מה
 נכון זה באמצעות הטעות. בתרגול פילאטיס יש לנו את הפריבילגיה לטעות באופן מכוון כדי להבין טוב יותר
את התנועה הנכונה והיעילה ביותר. בחיים זה קצת יותר מורכב...

הביטו במילים הנהדרות האלה של אמיר דדון ואלעד ציטרין. כל כך יפה. כל כך נכון!!
שיר מדהים!!!

לבחור נכון

אמיר דדון 
מילים: אמיר דדון ואלדד ציטרין
לחן: אמיר דדון ואלדד ציטרין

בסוף הכול מתנקז אליי
עניין של זוויות
אני לא מבין רמזים אולי
צבעים ואותיות

מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון

אותו הקול מדבר אליי
פוגש בי בלילות
הולך מבלי להבין לאן
האם אדע לחזור
מבט חטוף מסביב ודי
יותר כבר לא אפול
יש ילד שמסתכל עליי
קוראים לזה לגדול

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור

בסוף הכול מתחבר אליי
עניין של חלומות
אם אתעורר בדיוק בזמן
אולי אוכל לזכור

אומרים יש מי ששומר עליי
נותן לי את הכוחות
עוד לא מצאתי תשובה אבל
קוראים לזה לחיות

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון


מי שרוצה לשמוע את השיר זה הקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=yjJcnqZqciU