יש רגעים בהם העולם עוצר למעננו
ממש לזמן קצר, מספיק כדי שנוכל לחשוב לרגע בשקט
להסתכל באמת על מה שקורה סביבנו
על העולם כפי שהוא באמת ולא מהעיניים המוטרפות דרכן אנחנו רגילים להביט עליו.
היה לי רגע כזה!!!!
וזה היה מדהים ומפחיד בעת ובעונה אחת.
זה קרה במהלך המצג האורקולי במגדל דוד בירושלים.
מזג האוויר היה קר.
זרזיף גשם טיפטף מדי פעם.
היתה במקום אווירה של קדושה ושל "הסטוריה".
וחשוב מהכל.. כולם התבקשו לכבות מכשירים ניידים ומצלמות
ו...פשוט להינות.. בלי לתעד, בלי לצלם, בלי לשמור ולנסות לקחת את החומות הביתה..
והדבר הכי מפתיע היה שהקהל ציית ולכמה דקות חזרנו לימים של פעם
הימים לפני הטירוף הגדול שנקרא "טלפון חכם".. הימים בהם ניסינו להינות מהדברים הפשוטים
מבלי להציץ בכל רגע נתון במסך או להיעזר בגוגל כדי לעזור לתאי המוח המנוונים שלנו.
ו... קרה לי משהו מדהים.
פתאום נהיה לי שקט במוח, יכולתי להרגיש את האירועים של המקום המדהים הזה,
חשתי את האוויר הצונן על העור שלי והתמכרתי לצלילים החזקים שהקיפו את החומות מכל עבר.
המילה שיכולה לתאר הכי טוב את מה שהרגשתי באותם רגעים היא "נקי" או "טהור".
על החומות ראינו את החיים הפשוטים של פעם.
עובדי אדמה, אנשי מלאכה, חיות משא וסוסים במקום רכבים יוקרתיים
ושאלתי את עצמי האם אני באמת שמח על התקופה שבה אני חי?
אני לא נאיבי... החיים היום יותר נוחים ובטוחים
אבל האם זה לא גורם לנו להפוך להיות מפונקים? מנווני מוח?
מוגבלי גוף ותנועה? האם זה לא גורם לנו להפוך להיות פחות תקשורתיים עם הסביבה שלנו?
אני מוצא את עצמי לא פעם ולא פעמיים רוצה להקיא את מפגעי התקופה שבה אנחנו חיים
נמאס לי מהניכור
מריבוי הסמס שאנחנו מעדיפים על פני השיחה הישירה
נהיינו אפטיים ומקבלי עובדות,
מקבלי מציאות שלא אנחנו קובעים אותה.
היתה לי תמיד את אותה התחושה כשהייתי צופה
בתוכנית "מנהרת הזמן"... בשנות השבעים...
אנשים שנוחתים בכל פעם בתקופה אחרת
ויכולים להרגיש ולהתרשם ממנה.
התקופה שהתפתחה לנו מול העיניים
תקופת המסכים והאינטרנט היא ללא ספק
משמעותית בראי ההסטוריה הטכנולוגית
אבל מבחינתי יש לי ערגה וגעגוע לפעם, לימים בהם
באמת נהנינו ממשחק פשוט של תופסת או מחבואים
ימים בהם החיים הסתובבו יותר סביב השכונה והחברה ופחות סביב אינטראקציה וירטואלית
ריקה מתוכן אמיתי כמו בפייסבוק או האינסטגרם.
שוב, אני לא נאיבי, אני יודע שיש גם הרבה טוב
בתקשורת ההמונים, בעובדה שכולם "חברים" של כולם...
ועדיין בראי הזמן אני פשוט מתגעגע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה