אז החלטתי להתיישב אחרי הרבה זמן ולתת דרור למחשבות שלי.
עברו כמה שנים מבלי שממש הקדשתי מילים למחשבות שלי.
כל כך הרבה דברים מצטברים שאני אף פעם לא בטוח לאן זה בדיוק יוביל, אבל... בואו נראה...
אוטוטו אני מסיים פרק של 15 שנות עיסוק בפילאטיס.
פרק נכבד ב-52 שנותיי.
עשייה יומיומית. השתפרות. הסתכלות. הבנה.
המון מסקנות עולות אבל החשובה מכולן היא ראיית האדם והנפש שבו.
אמה היפה שלי, רק בת שמונה, אבל כל כך חכמה, אמרה לי היום משפט שמסכם את הכל...
היא אמרה "זה לא משנה כמה חכם האדם אלא כמה הוא אדם..." (זה מה שדברו בכיתה היום...ג'..)
אהבתי את התמימות הזאת.
בסופו של דבר החיים מאוד פשוטים. כמעט כמו בכיתה ג'...
אנחנו יכולים להיות חכמים, מקצוענים בתחומינו, מנהלים גדולים, בעלי משפחות לתפארת...
אבל השאלה היא האם אנחנו מבינים את הבסיס של הכל?
כדברי אמה שלי, פשוט להיות בן-אדם...
איך זה בא לידי ביטוי? בדברים הפשוטים ביותר,
בראיית האחר לפני האגו האישי שלנו, באמפתייה ורגישות לסביבה שלנו
בהתנהגות ערכית והגונה כלפי כל נפש עלי אדמות.
כשעובדים מול אנשים במשך שנים אי אפשר להימנע מרגעי מבחן..
אלו הם הרגעים בהם הפיתוי לסטות מהדרך גדול.
קל ללכת לדרך הכעס וחוסר ההתחשבות, זו דרך ללא מוצא
דרך משובשת, מדכדכת ומגבילה.
אני יכול להיזכר באינספור מצבים בהם האינסטינקט המובנה שלי גרם לי "לקפוץ"
ולעמוד על הרגליים האחוריות שלי בעיקשות כתגובה ל"מבחני" אישיות (כפי שאני נוטה לקרוא להם...),
עם הזמן, עם הניסיון, למדתי שאלו הם ה"בורות" האישיים שלי
אותם מקומות בהם אני נבחן כאדם.
זה הזמן שבו אני יכול לבחור להיות "בהמי" (מלשון בהמה... בריון חסר מחשבה ורגש...) או "אלוהי"
אלוהי לא במובן הדתי אלא במובן הרוחני
זה שלא נכנע לדחפים שלו אלא מתעלה עליהם ומצליח להשאר אנושי ומתחשב ואמפתי.
אני חושב שהרגעים העצובים ביותר שאני חווה כאדם הם אלו בהם אני נכנע ליצר שלי, לאינסטינקט שלי
ובמבט חטוף במראה אני מאוד לא אוהב את מה שאני רואה...
אלה הרגעים בהם אני מרגיש מובס על ידי עצמי...
אלה גם הרגעים בהם אני יודע שיש לי עוד הרבה עבודה ואימון כדי ללמוד ולהשתפר ולזהות את החולשות שלי.
כולנו בסך הכל רוצים לעשות טוב בעולם הזה, אבל כפי שפרויד תיאר כל כך טוב בכתביו ומחקריו האגו
והתת מודע שלנו חזק כל כך שלפעמים אנחנו מאבדים שליטה...ומובלים במקום להוביל...
כפי שאני נוהג להגיד בסטודיו לא פעם "זה אנושי לטעות.." וגם שהדרך הטובה ביותר ללמוד מה
נכון זה באמצעות הטעות. בתרגול פילאטיס יש לנו את הפריבילגיה לטעות באופן מכוון כדי להבין טוב יותר
את התנועה הנכונה והיעילה ביותר. בחיים זה קצת יותר מורכב...
הביטו במילים הנהדרות האלה של אמיר דדון ואלעד ציטרין. כל כך יפה. כל כך נכון!!
שיר מדהים!!!
לבחור נכון
אמיר דדוןמילים: אמיר דדון ואלדד ציטרין
לחן: אמיר דדון ואלדד ציטרין
בסוף הכול מתנקז אליי
עניין של זוויות
אני לא מבין רמזים אולי
צבעים ואותיות
מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל
מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון
אותו הקול מדבר אליי
פוגש בי בלילות
הולך מבלי להבין לאן
האם אדע לחזור
מבט חטוף מסביב ודי
יותר כבר לא אפול
יש ילד שמסתכל עליי
קוראים לזה לגדול
מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
בסוף הכול מתחבר אליי
עניין של חלומות
אם אתעורר בדיוק בזמן
אולי אוכל לזכור
אומרים יש מי ששומר עליי
נותן לי את הכוחות
עוד לא מצאתי תשובה אבל
קוראים לזה לחיות
מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון
מי שרוצה לשמוע את השיר זה הקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=yjJcnqZqciU
