שלום לכולם
הסטודיו שלי פותח אוטוטו את שנתו ה-12 (!!!).
מרגש אותי לחשוב על הדרך הארוכה שעשיתי מאז ימי הפתיחה בקומה השניה של קניון רחמני אי שם בשנת 2002.
במהלך הדרך פגשתי אנשים רבים וטובים שבאו ונחשפו לשיטת פילאטיס דרכי ודרך הצוות שהתגבש לו לאט לאט, חלקם נשארו איתי עד היום, נאמנים לי ולסטודיו אבל יותר מכך - נאמנים לעצמם ולדרך שהם בחרו ללכת בה - הדרך ההתפתחותית, המתקדמת, שבה היעדים המוצבים הם ארוכי טווח ויכולים להימדד רק על פני שנים של שינוי הנובע מתרגול והתמדה.
קשה קצת להסביר מנקודת הראות שלי כיצד אנשים משתנים לאורך שנים. ולא רק מהבחינה הגופנית. כי כל איש מקצוע בתחום הגופני יודע שהתמדה לאורך זמן בפעילות תמיד תביא לתוצאות. אין על זה ויכוח בכלל. אבל השינוי שאני תמיד חיפשתי באנשים שהגיעו ומגיעים לסטודיו היה מעט "עמוק" יותר. ההבדל בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לשנות לבין מה שחושב איש המקצוע הפוגש אותנו שבוע אחרי שבוע יכול להיות מהותי. ופה בעצם טמון המפתח להצלחה במה שאני עוסק. ללמד את האנשים המגיעים לתרגל, לאתר את נקודות התורפה שלהם ואת החולשות היחסיות שלהם. חולשה לא חייבת להיות גופנית, היא עשויה להיות חבויה ביכולת שלנו להתמודד עם קושי..., היא יכולה להיות תכונת ותרנות שאנחנו "סוחבים" איתנו מילדות בכל פעם שהאתגר העומד בפנינו נראה גדול ומאיים ולא אפשרי...
לא בכדי קרא ג'וזף פילאטיס לשיטה שלו contrology (תורת השליטה) מבלי לציין אם זו שליטה גופנית או מנטלית. הוא הבין בזמן שתירגל את שיטתו, והנחיל אותה לממשיכי דרכו, שהגוף והנפש משולבים יחד בקשר בלתי נתיק והדרך להצלחה טמונה באיבחון וזיהוי הנקודות בהן קשה לנו לשלוט. השליטה מתחילה מהיכולת שלנו לנשום, לחבר תנועה לנשימה, להתרכז ולהישאר ממוקדי מטרה גם כשמתחיל להיות לנו קשה פיזית. שליטה זה לא רק היכולת שלנו להפעיל כוח, זה אולי ההיבט הכי קל במושג "שליטה". גם בהיבט זה קיים היבט משנה לו אני קורא "שליטה בכוח" כלומר האם אנחנו יכולים לשנות קצב וזוית במהלך הפעלת כוח בתנועה מסויימת. לפעול מהר מול לאט, וחשוב מכך להבין ולבצע הפרדות תנועתיות מורכבות הדורשות קודם כל הבנה וידע ואחר כך מחוייבות. כי כל מי שתרגל אי פעם בשיטת פילאטיס יודע ומבין שאם לא נרצה לבצע משהו בצורה מסויימת ונמשיך להתפתות ל"מוצא הקל" (שברוב המקרים מזכיר את התנועה היום יומית שאנחנו עושים...) אף פעם לא נהיה מחוייבים ולא נוכל להתקדם ולהתפתח.
בכל אופן, עם כניסתנו לשנה ה-12 של הסטודיו "אבי-פילאטיס", הדגש שלי כמוביל ומנהל של הסטודיו ושל צוות ההדרכה והמנהלה כולו ממוקד בכל ההיבטים בהם יכולה הפעילות בסטודיו לתרום לרווחת לקוחותינו. מעבר לפן המקצועי/גופני מטרתנו היא לגרום לאנשים להינות מהגוף שלהם ולשפר את הקשר עם גופם ונפשם. במילים אחרות - "פילאטיס" !!!
לאורך השנים בהם פועל הסטודיו נתקלתי לא פעם במשפט "עד שלא הגעתי לסטודיו לא הצלחתי להתמיד בשום פעילות גופנית...". לטעמי בעיית ההתמדה קשורה קודם כל בתחושת ההישג כתוצאה מהפעילות. אם מישהו מבצע פעילות כלשהי וחווה חוסר הצלחה (זכרו שהחוויה האישית לא תמיד תואמת את המציאות...) הסיכוי שלו להתמיד באותה הפעילות אינו גבוה במיוחד. בפילאטיס, בשל העובדה שכל תרגיל "מפורק" לחלקים הנראים כמו גרם מדרגות, ניתן לחוות הישג משעור לשעור כיוון שהמדרגות לא בהכרח גדולות ומאיימות. אני והצוות שלי משתדלים תמיד לתת ללקוחות שלנו את התחושה שעצם ההגעה שלהם לכל שעור היא מבחינת הישג !!! כל נשימה והבנה/תובנה שהם חווים במהלך התרגול היא דבר מבורך. כאמור הבעיה לפעמים טמונה ביכולת שלנו, כאנשים, לפרגן לעצמנו ולראות את עצמנו בראי המציאות ושם לדעתי טמונה העוצמה שלנו כמערכת תומכת, מפרגנת ואמפתית ללקוחות המגיעים ליהנות מההדרכה שלנו בסטודיו.
אומרים שהצלחה נמדדת בטווח הרחוק (ב- long run…)... אני תמיד חשבתי שכל פעם שלקוח מצליח לעשות משהו שלא הצליח לבצע בעבר זו הצלחה גם אם בהווה, בעכשיו, הוא עדיין לא מצליח לעשות הרבה. דוגמא טובה היא במקרים שיקומיים, בהם כל צעד קטן הוא התקדמות גדולה. החוכמה היא לפתח כישורים מנטליים חיוביים ולשנן כל הזמן את המשפט "אני מצליח" ולהמשיך להביט לעבר "האור" הנמצא בקצה המנהרה. אני אוהב להסתכל על שלבי ההתפתחות בפילאטיס כהתגלויות קטנות הגורמות לנו לתוצאה גדולה וחיובית.
אין מאושר ממני ומהצוות שלי כאשר לקוח מצליח "לשבור" מחסום אישי או להתגבר על "מעצור" גופני או נפשי. זה מתחיל מאנשים שהתרגלו לא לנשום במהלך היום (הכוונה היא לנשימה איכותית, עמוקה, מזינה...) ופתאום מגלים כמה הנשימה מרגיעה וממלאת אותם בתחושות חיוביות וממלאות, וממשיך עם לקוחות המבינים שהגוף והנפש שלהם הם לא רק כלי בו "מתעללים" כל היום/ כל יום... אלא חלקים חשובים הדורשים תחזוקה, טיפול, התייחסות ולפעמים גם דאגה וחמלה.
אני פוגש במסגרת העבודה שלי את כל הרעות החולות של הקידמה המערבית בה אנו חיים. את הלקוחות העובדים מסביב לשעון, את הלחץ הנפשי הכבד בו אנשים נתונים, את הזלזול בגוף ומערכותיו (מתבטא בתזונה לקויה וחלקית, שעות שינה מועטות ועוד) ואת המירוץ המטורף שבו נתונים אנשים מבלי שיש להם סיכוי ממשי להגשים לעולם את רצונותיהם ושאיפותיהם. הסטודיו שלי מאז ומעולם נועד להיות מקום מפלט – Sanctuary – מקום בו אנשים יכולים לנוח מהיום יום שלהם ובמשך שעה שלמה להתעמק בעצמם, בגופם, בנפשם. כדי שזה יקרה, מי שנכנס לסטודיו צריך לאפשר לעצמו להיות במקום הזה. וזה אומר "להשאיר" את העולם שלו בכניסה ולהתמסר למקומות שאני וצוות ההדרכה מנסים להכיר לו. מי כמוני יודע שזה לא פשוט... החיים והמירוץ המעייף בו אנחנו נמצאים לא מרפים בקלות... מחשבות, טלפונים והתחייבויות תמיד "יושבים" לנו בראש וזו לדעתי מיומנות אותה צריך לפתח, בדומה למדיטציה בה מנסים "לנקות" מהראש מהכל ולהתמקד בנשימה, בשקט ובתחושות הפנימיות. בנוסף, גם כשמפתחים מיומנות כזו היא לא תמיד עובדת בצורה מושלמת. יש "הפרעות"... אבל כמו בכל תחום אימון גופני בו נדרשים ריכוז והתמקדות, החוכמה היא לקבל גם ימים פחות "טובים" ולנסות להפיק את המיטב מהמצב הקיים.
תמיד אהבתי את ראש השנה כיוון שהחג הזה תמיד סימל בעיניי התחלה של משהו חדש. למדתי במהלך השנים הארוכות בהם עבדתי עם אנשים שנקודות זמן מאוד עוזרות להצבת והשגת מטרות. ראש השנה הקרב ובא הוא הזדמנות מצויינת להתחיל משהו חדש עם עצמנו. דרך חדשה, רעננה עם המשפחה שלנו, עם האהובים והסובבים אותנו במהלך היום יום שלנו. דרך חדשה עם הגוף והנפש שלנו. זמן טוב "לעשות שלום" עם חלק מה"שדים" שאנחנו סוחבים איתנו והמגבילים אותנו בהתפתחות והתקדמות.
אני וצוות הסטודיו "אבי פילאטיס" מאחלים לכם קיץ נעים ! חופשות נעימות ואיכותיות עם המשפחות שלכם ו"מילוי מצברים" לקראת שנה נהדרת העומדת בפתח.
הסטודיו עובר במהלך החודשים האחרונים "מתיחת פנים" הבאה לידי ביטוי בציוד רב חדש שפתח בפני הלקוחות אופקי הפעלה חדשים ומגוונים. חדר כניסה מופרד מחדרי האימון בו ניתן לבצע את כל הסידורים המנהליים ולקבל מידע לגבי הסטודיו. בקרוב יסתיים השיפוץ של הסטודיו ונוכל לפתוח את השנה החדשה בסימן התחדשות.
שלכם.
אבי וצוות הסטודיו "אבי פילאטיס".
