פילאטיס כדרך חיים לסובלנות

שלום לכולם.

שבוע עמוס אירועים מאחורינו.
ושבוע משמח מאוד לפנינו.
החגים כבר בפתח וכפי שראיתי – הסופרמרקטים מלאים קונים נרגשים המתכוננים לבישולי החג.
ביקור בסופרמרקט, כמו גם במקומות עמוסי קונים וממתינים אחרים, בעיקר בתקופות "לחוצות",
מביא אותי למפגש עם אנשים שסבלנות היא מילה גסה ולא כל כך מוכרת להם.
מי מאיתנו לא עמד בתור וראה אנשים חסרי סבלנות? מי מאתנו לא התנהג בצורה דומה לפעמים?

לכולם יש "נסיבות מקלות"... אין זמן... התור לא זז... עייפות... למה דווקא כשאני מגיע לתור הוא נתקע?...
כששואלים אותי מה הדבר שאני הכי לא אוהב אני אומר "חוסר התחשבות".
כולנו חיים באותו עולם. הזמן של כולנו קצוב בעולם הזה באותה המידה. לכולנו יש את ה"זכות" להילחם על הזמן היקר שלנו ולנצל אותו בצורה הטובה והיעילה ביותר. אבל האם יש למישהו זכות לגזול את זמנו של האחר? האם הזמן שלי יקר יותר מזמנו של האחר?
כשאני רואה מישהו עוצר באמצע הרחוב ומשאיר שם את רכבו ופשוט הולך ומשאיר רכב המונע זרימה נאותה של התנועה אני פשוט מהנהן בחוסר הבנה בראשי.
כשאני רואה מישהו עוקף תור שלם "רק כדי לעשות משהו קטן" אני מחייך ושואל את עצמי האם לא יותר פשוט לבקש מהעומדים בתור טובה... האם לא קל יותר פשוט לחכות בסבלנות?...
יכול להיות שאני מעט נאיבי... אני יודע.
אבל הצלחתי לאמץ גישה בחיים אותה אני מיישם גם בעבודתי שאין אנשים מושלמים בעולם הזה.
ושצריך לסלוח ולהסביר לאנשים שלא מבינים ולא יכולים. נכון... הרבה יותר קל לכעוס ולהתעצבן,
אבל אם תחשבו לרגע תבינו שהתגובה לכעס ועצבים היא בדרך כלל... כעס ועצבים חזרה...
וזה לא עוזר לשפר את המצב.
הבנה והסבר וניסיון לתקן את המצב תמיד יביאו יותר תועלת. ואם אתם רואים שזה חסר סיכוי, פשוט הפנו גב ולכו הלאה... you can't win them all...
יכול לספר לכם שפעמים רבות ההתנהגות הרגועה שלי בסופר, בתור הארוך, וכמובן בסטודיו, גרמה לאנשים שהיו מאוד לחוצים להרגע קצת ולחייך. אלה הרגעים בהם אני מרגיש שעשיתי את הדבר הקטן הטוב שלי לאותו היום.

זה גם מביא אותי לנושא עליו רציתי לכתוב לכם בסוף השבוע הזה. הפילאטיס כדרך חיים.

העובדה שאתם מתרגלים את יסודות השיטה הותיקה הזו לא משחררת אתכם ברגע שאתם יוצאים מהדלת של הסטודיו. לפחות לא לפי תפיסתי.
מבחינתי אתם שגרירים. כאלו האמורים להקרין את יסודות השיטה החוצה למעגלי החיים שלכם. לסובבים אתכם במשך היום, בבית, בעבודה, במשפחה ובקרב החברים והמסגרות השונות.
צוחקים עלי כשאני לא יכול להתאפק ו"ליישר" מישהו כפוף שפגשתי לראשונה בחיי... אני לא עושה את זה כדי להראות שאני יודע או מבין בתחום היציבה... אני עושה את זה כי זה מפריע לי לראות אנשים שלא מודעים לעצמם, לגופם, לאיך שהם נראים ומרגישים. וזה קצת מחבר אותי לתחילת הדברים ולעובדה שגם אותם אנשים הנדחפים בתור או מתנהגים כאילו הם "לבדם בעולם" אינם מודעים תמיד לעצמם ולהתנהגותם וצריך לעזור להם, להראות להם את הדרך הנכונה.

המודעות לגוף (ולתנועה של איברי הגוף) שאתם רוכשים בסטודיו במהלך השעורים היא נכס (!!!) בו צריך לעשות שימוש.
והשימוש הזה אינו מסתיים ב"ריבוע הקטן" עליו אתם דורכים.
כשאמא מביאה את בתה לאימון ניסיון בסטודיו (כמו שקרה היום עם ריבה וליאור בתה) זה בגלל שאותה אמא רוצה שבתה תהנה מאותם יתרונות אותם היא מפיקה מתרגול השיטה. מבחינתי זה בדיוק הרעיון.
אני לא מדבר עכשיו על הרעיון העסקי של "חבר מביא חבר" לסטודיו. כי מודעות לגוף הוא נושא שניתן לתרגל אותו בבית או בעבודה או בכל מקום אחר בו יש אנשים הרוצים להקשיב וללמוד.
למדו את הסובבים אתכם לשבת נכון יותר.
למדו אותם לעמוד נכון יותר.
להתייצב בעזרת איסוף השרירים לכיוון מרכז הבטן.
לשחרר את הגב הכואב בעקבות ישיבה ממושכת או הליכה מאומצת.
לנשום עמוק. לעצום עיניים.

את כל הדברים האלה אתם יודעים (ברור שככל שאתם מתרגלים יותר זמן אתם גם יודעים יותר...) ויכולים להעביר הלאה לחשובים לכם וגם לסתם אנשים שאתם פוגשים בפעם הראשונה.
אני תמיד אומר: "מי שרוצה להיעזר בעצות שלי – מצויין. מי שלא רוצה עכשיו ירצה מחר..." כולנו בסופו של דבר צריכים להשתפר שכן, כמו שכתבתי בתחילת הדברים, אנחנו ממש לא מושלמים...

כיוון שנתקלתי השבוע בלא מעט מקרים של אנשים הנמצאים במתח (ולא חשובה כרגע הסיבה...) וחשוב לי שיבינו כולם את ההשפעות של המתח הזה על כל מערכות ותפקודי הגוף, אמליץ לפניכם (למי שלא ראה) על פרק נהדר בסדרה של נעמי בן-דור ופרופ' קרסו בערוץ 10 "מה הורג אותנו" הנקרא stress ונמצא בקישור הבא:
http://docu.nana10.co.il/Article/?ArticleID=584654&TypeID=1&sid=186&pid=48
(לחצו במרכז התמונה על החץ כדי להתחיל את הקטע – ניתן להגדיל ולראות במסך מלא)

נסו, כמוני, לשים את עצמכם במקום בו אתם פתוחים לקבל עצה ורעיונות לשיפור איכות החיים שלכם. הפרק הזה גורם לכולנו לפקוח את העיניים ולהבין שכולנו צריכים להציב גבולות ולחיות את החיים במקום לתת לחיים להשתלט עלינו...

אני מאחל לכולכם שבת שלום.
חג שמח.
ושנה מלאה בטוב.
באהבה והתפתחות.

מזכיר שוב למי שעדיין לא תאם שעורים לתקופת החגים שיעשה זאת במהרה כי מספר המקומות קצוב.

הסטודיו יהיה סגור לחופשת מדריכים בין התאריכים 14 לאוקט' (יום שלישי) ועד ל-21 לאוקט'(יום שלישי) ויחזור לפעילות סדירה בתאריך 22 לאוקט', יום רביעי, לאחר חול המועד סוכות.

בקרו בבלוג של הסטודיו בקישור http://pilatesstudiozichron.blogspot.com/
אשתדל להביא גם קטעי וידאו מהם ניתן ללמוד תרגילים.

להתראות בסטודיו.

אבי.