שלום לכולם.
שוב לאחר הפסקה מעט ארוכה אני חוזר וכותב לכם. ראשית ברצוני לברך את הלקוחות שיקיריהם שרתו במבצע בדרום על חזרתם בשלום הביתה. חייב להודות שתחושת ההקלה מלווה את כולנו ואני שמח שהחיוך חזר לפניכם. במשך השבועות האחרונים המתח היה מנת חלקנו כולנו, כשותפי גורל, ומבלי לקחת צד פוליטי כרגע אני בטוח שכולנו שמחים על שהבנים והבנות חזרו הביתה.
בלי לשים לב כמעט התחלנו שנה אזרחית חדשה, 2009.אני מאחל לכולנו שנה של פריחה והתפתחות וכמובן בריאות ורגעים מאושרים.
ממליץ בחום לטייל בארץ שלנו. מודה ש"גיליתי" את האתרים המדהימים בארץ רק בשנים האחרונות אבל מאז אני לא מפסיק לטייל (עם איתי כמובן... אפשר לראות תמונות בפייסבוק שלי
אתר נהדר שעוזר מאוד לברור את יעד הטיול (בהתאם לרמת הקושי, משך הטיול ועוד פרמטרים) הוא אתר "טיולי":http://www.tiuli.com/track_search.asp
זכרו את הכלל הטוב ביותר לכל המלצה פעילה - מפעילות גופנית צריך להינות כדי שהיא תתבצע ללא מאמץ... טיולי נוף והליכה הם מוצא מצויין להפעלה שכזורק חשבו איזה הבדל אנרגתי (קלורי) יש בין ישיבה ביתית (עם ארוחות דשנות המלוות אותנו בדרך כלל בשבתות...) לבין טיול הליכה של כמה שעות בטבע. אשמח לסייע בעצות לגבי מסלולים במידה ואתם זקוקים לכך.
בכל שנה מאז נוסד הסטודיו לפילאטיס בזכרון (2002) אני מגדיר לעצמי "מטרת-על" לשנה החדשה. מטרה זו מנחה אותי ואת סגל ההדרכה כאשר אנחנו ניצבים מולכם הלקוחות. לאורך השנים המטרות לא שונות כל כך אחת מהשניה וקשורות בעיקר לצד המנטלי והרגשי ולשליטה שלנו בגופנו. השנה החלטתי לשים דגש על המושגים "שחרור" ו"הרפיה". הכוונה היא לא רק ללמד אתכם כיצד לשחרר ולהרפות אלא לנסות ולרכוש את היכולת לבצע ולתרגל תרגילים קשים ומאתגרים תוך כדי שחרור הנפש והרפיית הגוף.
אני בטוח שרובכם אומרים לעצמכם כרגע ... "מה הוא מקשקש..."או "איך אפשר לבצע תרגיל קשה תוך כדי הרפיה?..." ובכן זו משימה כלל לא פשוטה והיא דורשת מכם הרבה יותר מהבנה ויכולת, ביצוע תרגיל קשה בקלות דורש מכם לחשוב אחרת...או בקיצור - לחשוב.
הדרך בה אתם תופסים קושי היא הדרך הקובעת כיצד תתמודדו עם הקושי. איך זה עובד? נגיד שאני מבקש מכם להרים רגליים לזוית 90 מעלות כהכנה לתרגיל, נסו להגיד לעצמכם (לא להתבייש - דברו לעצמכם באמת) שהחזקת הרגליים באוויר לא קשה ואפילו קלה. תופתעו לגלות שאחרי כמה שניות הגוף באמת מתייחס ל"משימה" בדרך אחרת, קלה ומשוחררת יותר.
ברגע שנצליח לשחרר את המוח ממחשבות על "כמה זה קשה"יוכל המוח שלנו להתפנות כדי להתמודד עם ההיבטים הנוספים של התרגיל אותו אנו מבצעים. אני מסכים כמובן שיכולת משופרת תמיד עוזרת. אבל בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר באופן שבו "נצייר" לעצמנו את התמונה. הגישה הזו לא תקפה רק לתרגול פילאטיס אלא כ"מוטו" להתמודדות עם קשיים בחיים. וכאלה יש לכולנו.
כדי להתחיל ולהבין איך אפשר לשחרר ולהרפות במהלך תרגול צריך להתחיל מהבסיס, והבסיס בפילאטיס יהיה תמיד נושא הנשימה. נשימה רגועה ומשוחררת אינה בהכרח קלה לביצוע. כדי שנוכל לנשום באופן משוחרר ולנצל את מלוא יכולת הנשימה של גופנו אנו צריכים לפתח את שרירי הנשימה ואת זה ניתן לעשות רק על ידי תרגול נשימה עמוקה ושיתוף כמה שיותר שרירים כדי לשאוף ולנשוף. נסו זאת כרגע - קחו הכי הרבה אוויר שאתם יכולים (תשתדלו שזה יהיה לתוך בית החזה ולא לבטן) עשו זאת לאט לאט אבל השתמשו בכל יכולת השאיפה שלכם (לכולנו יש יכולות שאיפה - רובנו לא מנצלים אפילו חלק קטן מיכולת זו...), הגיעו ממש עד קצה גבול היכולת של גופכם לשאוף אוויר פנימה. במהלך השאיפה הזו עצמו את העיניים והרגישו מה עושה האוויר הנכנס לגופכם. הרגישו כיצד הוא מגיע לכל מקום בגופכם. הרגישו הכל. ובעיקר הרגישו כיצד אתם נהנים מכל האוויר הזה שנכנס. נהנים מהרוגע שזה משרה על הגוף. עכשיו תתחילו לנשוף את האוויר החוצה. נשיפה היא פעולה אקטיבית המערבת שרירים (בניגוד לפעולה האוטומטית שעושה הגוף כאשר הוא מוציא אוויר שנכנס...), שימו לב שבעת הוצאת האויר אתם עדיין רגועים ומודעים למה ששרירי הנשיפה שלכם עושים.
מודעות היא חשיבה על מה שאתם עושים. אם אתם חושבים על הפעולות שאתם מבצעים - אתם רגועים. כל פעולה שנעשית ללא חשיבה/מודעות נעשית מתוך לחץ, ממקום של "קשה", וזו לא שאיפתינו. את פעולת הנשימה הארוכה והאיכותית הזו אתם צריכים לבצע במשך כל (!!!!!) השעור, זה נשמע קצת הזוי נכון? בגלל זה התרגול נמשך שנים (!!!).
אבל זכרו - גם תרגול של שנים יכול להותיר אתכם במקום אם לא תנסו להתקדם, לחשוב, ולהיות מודעים לעצמכם במהלך התרגול. לכן כבר מהשעור הקרוב השקיעו מחשבה. כנסו לתוך התחושות הכי עמוקות שלכם. נסו לחשוב "קל" ולא "קשה".
קחו בחשבון שלא תמיד תצליחו. העיקר לנסות.
שיהיה לכם שבוע מצויין. אשמח לתגובותיכם.
אבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה